• Shuli

מילי נווה גלויה

עודכן ב: אפר 28

אל מילי נווה הגעתי דרך טל טנא צ'צ'קס. אנחנו גרות באותו הכפר (סתם, כבר מזמן לא כפר) במרחק כמה דקות אחת מהשניה, והופתעתי שעדיין לא הכרנו.... אישה חייכנית, כולה קורנת אור ומלאת השראה. טל, שכתבתי כאן בבלוג על ההרצאה וסדנאות היצירה בצעצועים הנפלאות שלה, הקדישה למילי את השיר שבחרה ואני כמובן נדלקתי ורציתי להבין במי מדובר.

אז התחלתי לעקוב אחרי הפעילות שלה בפייסבוק וגיליתי פוסטים שהיא קוראת להם "מה כן?" ובהם היא שרה ומסמנת בשפת הסימנים, שירים שבחרה להעביר דרכם מסרים לעולם, בימים בהם הכל מתהפך עלינו.


צילום: יניב ברנס, מילי נווה

כששוחחנו (הפעם בטלפון, כי להיפגש כבר לא היה אפשרי), מיד נוצר חיבור. המוסיקה, המילים, הבחירה להרבות טוב בעולם, מיד נכנסים לי ללב, רציתי להבין מי האישה הזו ומה היא דרכה בעולם. בנוסף, מאז שראיינתי כאן בבלוג את הקומיקאית החירשת תכלת גינס והשתתפתי בערב הקראת שירה "תרבות יום א'", שהיא מפיקה יחד עם מור בוחבוט, נפתחתי לעולם הסימון וההנגשה. צפיתי באותו הערב בלי, המתרגמת לשפת הסימנים, מתרגמת שירים שהמשוררים מקריאים, ואני, שלרוב מתקשה להאזין להקראת שירה (כן, אני מודה…) ישבתי כמהופנטת, כמו נפתח בפניי מחול מסוג חדש - בין המילה, לקול, לגוף.


ובשיחה שלנו, מה גיליתי?

מילי היא זמרת, ופיתחה שפה בינלאומית של סימנים בשם “Love Signs” שמבוססת על כמה שפות סימנים ומטרתה לעזור להורים לתקשר עם ילדיהם, עוד מהשלב הטרום-מילולי והיום היא גם מלווה אנשים בתחום ה Well Being. "תקשורת בין אנשים זו השליחות שלי", היא אומרת. "והמשימה שלי בימים אלה היא לאהוב את מה שיש, כמו שאומרת ביירון קייטי. ולגבי מה שאני פחות אוהבת? לראות איך בעזרת פעולות יומיומיות אני מפיחה בזה שינוי, לעשות את הצעד הראשון".


צילום: יניב ברנס, ליאת מרום

היו עוד פעמים שהיא עשתה צעד ראשון בחייה. הפעם הראשונה שהיא בחרה ללכת לתיכון בו היא לא מכירה אף אחד. הפעם הראשונה שהלכה לשנת שירות ופגשה בשפת הסימנים והפעם הראשונה ששפת הסימנים זוהי משימת חייה. "כשראיתי את שפת הסימנים (לפני 23 שנה), זה ישר תפס אותי , זה הקסים אותי. בעיניי זו שפת הנשמות, מלאת רגש. הייתה בשנת שירות בחורה שנה לפניי שגם אהבה לשיר והיינו שרות ומסמנות, וכך הדבקנו את כל שאר הבנות בשנת שירות. חלמתי אז לעשות מה שאני עושה היום. כל הקולות מסביב אמרו לי 'זה לא ילך, בחיים לא יראו בזה אמנות, שחררי את זה' אבל היה משהו בתוכי שלא נתן לזה ללכת". בצבא הייתה מילי מורה חיילת לחרשים והמשיכה לעבוד בארגון 'שמע' 12 שנה.


ואז חל שינוי ראשון. ״היינו אמורים לטוס לשליחות והודיעו לנו שהטיסה נדחית. פתאום התכנון שלי התפרק והרגשתי איזה שהוא אובדן דרך״, היא מספרת. ״הייתי גננת באירגון מיח״א, לילדים כבדי שמיעה ושם לא היו מסמנים וראיתי כמה זה מהותי. כשהבת שלי נולדה הבנתי ששילוב שפת סימנים בתקשורת עם הילד יכולה למנוע את שלב התסכול, כאשר הילד מבין הרבה יותר ממה שהוא מסוגל לבטא. הבנתי שהשלם הוא הרבה יותר גדול – השפה לא נועדה רק לחירשים, השפה הבינלאומית יכולה להיות גשר בין הורים לילדים. החיים שלנו כל כך עמוסים, והסימון מכניס מה שאני קוראת לו "מגע עיניים". הוא מחייב אותנו להסתכל בעיניים.


"קול בתוכי אמר לי לייצר קלטת לילדים, ויחד עם רועי בן יוסף כנף כתבנו 13 פרקים בסדרה להורים שנקראית Love Signs. אנחנו מביאים תקשורת שהיא יותר כנה, בגובה העיניים, אפשרות להבין את הילדים ולראות מה הצרכים שלהם ולהראות להם מה הם הצרכים שלנו. זה לא רק שפת סימנים ומוסיקה אלא חיבור של כל הניסיון שצברתי במשך השנים, שהוביל לשפת תקשורת אחרת״. הסרטונים ההם צולמו בשפה האנגלית ומסיבות תקציביות לא תורגמו לעברית. מילי מספרת ששפת סימנים זה משהו שכל אחד יכול להמציא וכל משפחה יכולה להמציא את הסימנים שלה, "זה חלק מהכיף הילדי, האנרגיה היצירתית", היא אומרת, "חוץ מהסימן הנבחר יש את הבעות הפנים, ואת שפת הגוף, שהם בעצם חשובים לא פחות מהסימון".


צילום: יניב ברנס, נויה דטנר

ואז הגיעה פעם שניה של אבדן דרך. ״היו לי שני תארים, שני ילדים, תעודת הוראה, ובעל מקסים״ היא מספרת, ״אבל היה לי בור בבטן״. כמה אני מזדהה עם התחושה הזו שמילי מספרת עליה… אותה תחושה שהוציאה אותי למסע המשפחתי בעולם… וכשהיא ממשיכה, הלב שלי מנתר ממקומו. "״כתוצאה מתהליך אימוני הגעתי למקום שהבנתי שאם אני לא אהיה על במה אני אמות", היא ממשיכה, ואני נדהמת מהדמיון בין שתינו, שהרי בשיר שהוביל אותי לשינוי, ובו אני שואלת "מה הייתי עושה אילו אמרו לי שזה היום האחרון בחיי?" מופיעה התובנה "יוצאת לרוץ בשדות, לנשום אוויר פסגות, לשיר ולרקוד, על כל הבמות".


אז מילי יצאה אל הבמות ויצרה את המופע שפה חדשה, שעלה ב 2013 . ״זה היה המופע הראשון מסוגו ששילב שירה, סימון והנחיה, הכל במקביל. הקהל קיבל תכנייה של השירים, כדי להקל על כבדי שמיעה וחרשים לעקוב אחר מהלך המופע. גם קהל השומעים קיבל חוויה ייחודית- זה לא הנגשה, זה הדבר עצמו, אסתטיקה חדשה. כלי הנגינה כללו קונטראבס ופרקאשן, כדי שכבדי השמיעה יוכלו לחוש את הביט. מרבית השירים היו מקוריים עם כמה קאברים נבחרים. הכל עבד מאד מהר- עבדתי עם הלב״.


צילום: יניב ברנס, נופר זוהר

באוקטובר 2014 השתתפה מילי בסדנא לניקוי רעלים והרגישה שחל בה שינוי. " נגעתי בעולם הרוח. כילדה שמנה, תמיד הייתי עסוקה במשקל. כשהתחלתי לחזור לבמות אנשים אמרו לי שאני יפה ולא הסכמתי לקבל את זה. אחרי הניקוי נשרו ממני 18 ק"ג אבל גם למדתי לקבל את התמיכה. ברגע שהתחלתי לקבל את זה, התחלתי לקבל תגובות כמו "איזה אור את" וככל שהתחברתי לעולם הרוח, האור הלך וגדל. המשכתי לבוא לניקויים ולסדנאות וראיתי איך אנשים מגיעים נבולים וכבויים ונפתחים. למדתי שם לתרגל נתינה וקבלה של הלב, במרחב של לב פתוח".


סדנת ניקוי באיביזה הובילה להצעת עבודה בסטארט אפ שנקרא WellBe - אפליקציה שמטרתה לתמוך ברווחה הנפשית של האדם. זה צמיד שמודד פרמטרים של לחץ ורגיעה. "חקרנו בצוות את ההשפעה של מדיטציה, מוזיקה ונשימה על רמות הלחץ של האדם וגילינו שלכל אדם יש מוזיקה שמעורת אותו ומוזיקה שמרגיעה אותו, וזה לא בהכרח אותה המוזיקה לכל בני האדם. החכמה היא להקשיב פנימה ולהרגיש בגוף, מתי אני זקוקה לפעול החוצה ומתי להתכנס".

צילום: יניב ברנס, יערה ביסטרי

כמלווה אנשים ב Well Being מילי מתמקדת בתנועה, תזונה, מודעות ומיניות. "בסדנת הניקוי קיבלתי את המתנה של חיי, כי למדתי לזהות את תחושות הרעב והשובע והיום אני מגדירה את עצמי "שמחונית" – אוכלת מה שמשמח אותי. יש לי שלושה כללים:


א. אני אוכלת כשאני רעבה

ב. עוצרת כשאני שבעה

ג. אני לא מרגישה שאני מפסידה. אני אוכלת בהנאה, בלי רגשות אשם".


מילי קוראת להם 'מפגשי התבוננות'. "אני לא יכולה להגיד למישהו מה לעשות", היא מסבירה. " אני יכולה להתבונן איתו על מה שיש, לאפשר לו להעלות את מה שמטריד אותו. האדם מעלה קושי ותוך כדי התהליך עולים תכנים אחרים. בודקים איפה האדם שם כרגע את האנרגיה שלו והיכן היה רוצה לשים אותה".


"כבר בגיל 20 היה לי ויז'ן שיהיה לי סל יכולות ואני אמלא אותו. אני לא יודעת מאיפה זה הגיע לי כבר אז, אבל הנה זה מתממש. פעם היה לי דחוף להיות מיוחדת. כשהתחלתי תהליך אימוני, הבנתי שאני כבר מיוחדת, אני לא צריכה להתאמץ כל כך. ככל שהעבודה מתקדמת אני מגלה שיש עוד דברים שיש לי בהם אתגרים, ואני כל הזמן בתנועה, אבל כבר יש לי את הכלים לתת לאנשים לעשות את זה בחיים שלהם, להיות איזה מגדלור שמכוון איתם את הדברים שלהם. כשאנחנו בתדר גבוה, של שמחה ואהבה, כך אנחנו יכולים ליצור שינוי בחיים שלנו".


מילי גם מסמנת שירים באירועים והופעות וביום העצמאות תש"פ שיתקיים ממש בקרוב נבחרה מילי להיות אחת מעשרה נציגים שישתתפו בטקס המשואות הקרוב, בזכות היותה יזמת הפועלת לשילוב שפת הסימנים בערוצים המסחריים והשידור הציבורי.

אפשר להזמין אותה לסמן הרצאות והופעות, כך שגם כבדי שמיעה וחרשים יוכלו להנות מאירועים שמתרחשים בימים של שגרה, וגם אירועי זום ואירועי שידור חי למיניהם שהיום הפכו נפוצים ומחליפים את התקשורת פנים מול פנים ומקשים על כבדי שמיעה לתקשר.


צילום: יניב ברנס, הגר

ואיך את מקבלת את התקופה הזו עכשיו? אני שואלת. "הקורונה מאפשרת לנו לנקות את כל מה שהיה עד עכשיו – הבולשיט, ההרס, חוסר התקשורת, המרדף אחרי עוד ועוד דברים שאנחנו שלא באמת צריכים. זה ממש ליצור האטה בגלי המוח, בקצב שלמדנו לאהוב כל כך, כל ההישגים, הטפיחות על השכם... בואו נבדוק מה מזה הוא אמתי, באילו רגעים אנחנו באמת גאים ובאילו רגעים פחות.


שירה והשראה


בכל ראיון אני מבקשת מהמרואיינים לבחור שיר שעבורם הוא מעורר השראה. מילי בחרה בשיר שלה, "גלויה", שהגיע אליה בתקשור והיה השיר הראשון שכתבה, ברגע של הבנה, שהיא זו שיכולה לחולל שינוי בחייה. היא הופיעה איתו במופע שלה שפה חדשה.


"גלויה"

מילים ולחן: מילי נווה


נשימה ארוכה, הרגשה מתוקה מבפנים

השעון מתקתק וחיוך שעולה בפנים

מחליטה להמריא ועכשיו מכריזה זאת אני


כל הקליפות ירדו, כל המסכות נשרו

אני כאן אמיתית וגלויה

לא מחכה יותר, לא צריכה עוד אחר

הגיע הרגע שלי


על הכביש המהיר לא צריכה להסתיר

פשוט להיות על במה

והרגע שלי הוא ארוך ופרטי

מחייך ויוצאת מנגינה


נשימה ארוכה, הרגשה מתוקה מבפנים

השעון מתקתק וחיוך שעולה בפנים

מחליטה להמריא מכריזה זאת אני ועכשיו


כל הקליפות ירדו, כל המסכות נשרו

אני כאן אמיתית וגלויה

לא מחכה יותר, לא צריכה עוד אחר

הגיע הרגע שלי

בסוף היום לחלום יש צורה


איזה שיר מקסים, כמה אני מתחברת אליו ברמה האישית. הסיפור שלה - הסיפור שלי. והעיבוד והביצוע יפיפה, ממליצה ממש להאזין. גם השיר הזה כמובן מצטרף לפלייליסט של הבלוג "שירה והשראה".



הצלם מספר על עצמו

מלאכת הצילום עבורי היא מסע בין הגשמי והרוחני. מפגש אשר מוליד חוויות מחברות בין רגשות, רעיונות ומחשבה. זהו ערוץ תקשורת קסום המאפשר דיאלוג רגשי עמוק וחיפוש תמידי אחר אור ותנועה . הצילום הוא כלי לחשיפת הנפש ודרכו מתגלות תנועות הלב. יניב ברנס. מעצב צלם אומן.

אפשר ליצור קשר עם יניב באיסטגראם שלו, כאן , או בעמוד הפייסבוק שלו, כאן.


להרחבת מעגלי החוויה


אפשר ליצור קשר עם מילי בדף הפייסבוק שלה, כאן ועל שיטת הסימון לילדים לגלות עוד כאן.

על סדנת ניקוי הרעלים אפשר לקרוא כאן.


היה לכם מעניין ואתם רוצים עוד? את הפוסט על טל טנא צ'צקס אפשר לקרוא כאן ואת הראיון עם תכלת גינס, כאן.


תוהים איך השירים שלי מתחברים לכל זה?

מוזמנים לקרוא בדף הפייסבוק שלי בשולי המילים. ספר השירים שלי "שירי מסע" אזל בשלב זה, אך יצא בקרוב במהדורה שניה. אם אתם מעוניינים כתבו לי.

רוצים לקבל את הראיון הבא ישירות למייל שלכם? הרשמו כאן