האם את מקבלת רק ילדים שקיבלו הפניה או אבחון כלשהוא?

אני מקבלת ילדים שההורים שלהם בחרו לפנות אלי ואני רואה שיש לי מה לתרום להם. 

אני לא מבקשת אבחונים רשמיים, אלא מתבססת על מה שההורים מתארים שקורה בבית ומה שאני רואה שקורה בפועל במהלך המפגשים. 

מאז הקורונה מגיעים אליי גם ילדים שלכאורה קוראים באופן "תקין". כלומר, הם אינם מקבלים תגבור כלשהו בבית הספר והמורה לא אמרה להורים שחשוב לחזק את הילד. 

אבל ההורה רוצה לתת לילד קפיצה קדימה. או שהילדים לא קוראים ספרים וההורים רוצים שהם יקראו ספרים. 

כמו למשל נועם. 

 

היא הגיעה אליי כי אמא שלה ראתה שיש פער בין היכולות שלה לאיכות הקריאה שלה.

האמא ראתה את הפוטנציאל.

אף אחד לא אמר לה שצריך לתת לילדה טיפולים מיוחדים או שיעורים פרטיים, הם לא עשו אבחונים. האמא פשוט ידעה שהבת שלה מסוגלת ליותר ורצתה לתת לה את האפשרות להתפתח בתחום הקריאה.

כשהתחלנו, היו לה חוברות שקיבלה במתנה. היא יכולה הייתה לקרוא בהם, אבל לא ממש רצתה.

למה?

משהו בקריאה שלה היה טכני. היא הבינה מה היא קוראת אבל זה לא היה חי. וזה לא היה כיף....

במפגשים שלנו תרגלנו הבעת רגשות, כמו לחן משתנה,

השתמשנו בסימני הפיסוק כמו שנגן משתמש בתווים כדי להבין את המשקל והמקצב,

זיהינו את הסיטואציה החברתית והבנו יחד את הבדיחות.

אחרי שתרגלנו עם טקסטים שאני מביאה, ביקשתי מההורים שיאפשרו לילדה לבחור ספר בעצמה, בחנות הספרים.

הרגע שבו ילדה מקבלת את האפשרות לבחור בעצמה ספר שעוסק בתחום שמעניין אותה, עם טקסט בפונט שקריא בעיניה, עם ציורים שמושכים את ליבה, זה הרגע שבו היא מתחילה את דרכה העצמאית בעולם הקריאה.

המשכנו לעבוד יחד במשך כמה סדרות של מפגשים והילדה המשיכה לפתח את כישוריה. 

מגיעים אליי כל מיני ילדים. 

כל אחד עובר את המסלול שלו, מהנקודה בה הוא נמצא.