למה חשוב לתרגל הבעת רגשות?
האמת היא שלקרוא זה קצת כמו לשחק.
כן, לברוא עולם בדמיון כרוך בשימוש בחושים שלנו. אנחנו מדמיינים איך העולם נראה, איך נראות ומתנהגות הדמויות וגם, איך הן נשמעות.
ישנם ילדים שקוראים היטב את הסימנים הגרפיים ( האותיות והניקוד) אבל מתקשים בהבנת משמעות הטקסט, ביכולת לשחזר אותו ו/או בהנאה בקריאה.
אחד החלקים המשמעותיים בתרגול הקריאה בשיטה בה אני עובדת, שיטת "דיאלוגי הקול קורא", קשורה להבנת רגשות הדמויות ופיתוח היכולת לבטא אותן. את כל זה אני עושה בעזרת הניסיון שלי מהוראת התיאטרון.
ומה בזום? האם זה עדיין עובד?
האמת שמאז שהתחלתי לתרגל בזום מתרחשת שוב ושוב סיטואציה מצחיקה.
ההורים נכנסים בבהלה לחדר, המבט שלהם מבולבל וניכר שהם מתלבטים בינם לבין עצמם, האם הילדה שלהם מתחצפת? למה היא צועקת?
האם דמיינו כששמעו את הילדה צועקת ״אמא!!״ בטון מרוגז??
בפעם הראשונה לא הבנתי מה קורה, בפעם השניה לקח לי רגע ואז פרצתי בצחוק 😂
למה? כי מבחינתי זה סימן מעולה!
סימן שהילדה או הילד התחילו להפנים את הביטוי של הרגשות וכשאנחנו מתרגלים קריאה בלחץ, או בכעס, הם מרגישים מספיק חופשיים איתי כדי לצעוק בכעס, וזה נשמע אמיתי!
אתם מבינים, כדי לקרוא בכיף, חשוב להרגיש בטוחים ומשוחררים וליהנות מהמשחקיות שבקריאה.
הרגשות הן מה שמבדיל בין קריאת רצף סימנים שרירותי לביטוי אנושי.
בעולם האמיתי אין משפט שנאמר ללא משמעות נוספת, שבאה לידי ביטוי בטונים.
את האינטונציה של הרגשות הילדים מבינים, כי הם שומעים מאז שנולדו ומדברים מגיל שנה-שנתיים.
מה שאני עושה, זה לעזור להם לשמוע את המילים הכתובות בדמיון שלהם.