לפעמים ההשראה לשיריי מגיעה מצילומים שלי ולפעמים של אחרים.

במהלך הטיול צילמתי המון את הנופים המהממים שנגלו לפניי, בניסיון לשאוף אותם אל קרבי.

בשלב כלשהו, אי שם בניו-זילנד הקסומה, נחתה עליי ההבנה שבקרוב אחזור לארץ וכבר לא אוכל לנדוד כל יום ולגלות עולמות חדשים וחרדה נתפסה בי, על כך שלא יהיה לי מה לצלם עוד.

אישה יקרה אחת, בשם נתלי תמיר, אשר עקבתי אחרי צילומיה בפייסבוק הביאה אותי להתבונן באופן חדש על הצילום.

היא צילמה דברים מחיי היומיום שלה, אבל תמיד מנקודת מבט מרעננת, הן מבחינת השימוש במצלמה והן בבחירת האובייקטים לצילום, מאירה את חיי היום-יום באור חדש.

אמנם גם אני צילמתי דברים מחיי היום היום, עוד לפני הטיול, אבל כאן חל שינוי מהותי בנקודת מבטי, אותו ביטאתי בשיר "מתחת לאף".

בדיעבד, אני יכולה לספר כי מדובר בשינוי ממשי בתפיסת עולמי, בו אני בוחרת באופן אקטיבי לראות את הטוב והיפה שנמצא סביבי בחיי היום יום. 

מאז אנחנו ממשיכות להפרות אחת את השניה בצילומים ובמילים וסדנאות הצילום בסמארטפון של נתלי הן פנינה מיוחדת ומשמחת בחיי.

מוזמנים לקרוא עוד על נתלי בבלוג שלה, מתחת לאף, אשר קיבל את שמו מהשיר הזה.

​