שירה וצילום משחקים יחדיו

שירה וצילום, שתי אהבות שלי.

לא ביקשתי לחבר אותן יחדיו, זה קרה מעצמו באופן טבעי וגם כהשראה מאנשים אחרים.

ככל שאני מאפשרת לעצמי לשחק עם הדבר הזה, אני מגלה עולמות חדשים.

לעתים השירה מביאה אחריה צילום, לעתים הצילום מעורר את השירה ולעתים אני כותבת שיר ואחר מחפשת לו צילום שירחיב את הסיפור שלו.

מאד מסקרן אותי לחבר את שניהם יחדיו אל אותה יצירה ממש, ויש כאן עולם שלם להכיר.

אביא כאן דוגמא לשיר שבעקבותיו יצאתי לחפש צילום, צילום שעורר בי את הכתיבה ושילוב של השניים יחדיו. 

אם גם אתכם מעניין השילוב, כתבו לי, אולי נשחק יחד?

צילום בעקבות שירה

בדף השירים שלי, בשולי המילים, אני אוהבת להניח כל שיר יחד עם צילום.

בחירת הצילומים איננה מובנת מאליה וככל שאני צוללת אל העולם הזה אני מבינה כמה כוח יש לצילום וכמה משמעויות יכול הצילום להעניק לשיר, מעבר למילים.  

לעתים קורה שהצילום והמילים מופיעים בחיי כאירועים סמוכים ומשלימים ולעתים אני כותבת שיר ואין לי מושג איזה צילום עשוי להתאים לו.

אז אני יוצאת לשחק בחוץ ולחפש אותו.

עולמות חדשים מתגלים כשמוכנים להשתעשע עם המצלמה. 

זה המקרה עם השיר הבא.

 

אל הלא נודע
מילים וצילום: שולי מיטלברג-השלי

 

חלמתי בלילה 
שאני שועטת ברכב
ועיניי מכוסות,
מבלי לדעת לאן מועדות פניי.
התעוררתי בבהלה,
ליבי מאיץ פעימותיו 
וכולי מבולבלת.
נשמתי רגע 
וניסיתי לזהות, על מה הפחד?
לפתע הבנתי,
כי אין זה אלא משל
למקום בו נמצאת נשמתי כרגע-
אני נוסעת אל הלא-נודע,
אין מפה בידי,
אין גם יעד.
אסע בעיניים פקוחות
אל הלא נודע
ליבי יהווה לי מצפן
ומצפון
ואהנה מן הדרך,
אביט לצדדים
וארשה לעצמי לעצור תחת עץ רענן,
לשתות מי מעיין זכים
או להתכסות בשמיכה ולנוח.
אם יום אחד אגיע לאן שהוא 
יהיה זה נפלא
ואם לא,
גם.

שירה בהשראת צילום

לפעמים ההשראה לשיריי מגיעה מצילומים שלי ולפעמים של אחרים.

במהלך הטיול צילמתי המון את הנופים המהממים שנגלו לפניי, בניסיון לשאוף אותם אל קרבי.

בשלב כלשהו, אי שם בניו-זילנד הקסומה, נחתה עליי ההבנה שבקרוב אחזור לארץ וכבר לא אוכל לנדוד כל יום ולגלות עולמות חדשים וחרדה נתפסה בי, על כך שלא יהיה לי מה לצלם עוד.

אישה יקרה אחת, בשם נתלי תמיר, אשר עקבתי אחרי צילומיה בפייסבוק הביאה אותי להתבונן באופן חדש על הצילום.

היא צילמה דברים מחיי היומיום שלה, אבל תמיד מנקודת מבט מרעננת, הן מבחינת השימוש במצלמה והן בבחירת האובייקטים לצילום, מאירה את חיי היום-יום באור חדש.

אמנם גם אני צילמתי דברים מחיי היום היום, עוד לפני הטיול, אבל כאן חל שינוי מהותי בנקודת מבטי, אותו ביטאתי בשיר "מתחת לאף".

בדיעבד, אני יכולה לספר כי מדובר בשינוי ממשי בתפיסת עולמי, בו אני בוחרת באופן אקטיבי לראות את הטוב והיפה שנמצא סביבי בחיי היום יום. 

מאז אנחנו ממשיכות להפרות אחת את השניה בצילומים ובמילים וסדנאות הצילום בסמארטפון של נתלי הן פנינה מיוחדת ומשמחת בחיי.

מוזמנים לקרוא עוד על נתלי בבלוג שלה, מתחת לאף, אשר קיבל את שמו מהשיר הזה.

מתחת לאף

מילים: שולי מיטלברג-השלי

צילום: נתלי תמיר

 

כל הנופים וכל המראות
שספגתי לתוכי בדרכים
מלווים ומרווים 
את צימאון נשמתי
למרחב, לצבע, לצליל

אקח אותם איתי בליבי
לאן שיקחוני רגליי,
אתלה אותם
על קירות ביתי
שיזכירו יופיו של עולם.

כל הנופים וכל המראות
נפלאים ומפעימים את הלב,
בשל חריגותם
בשל מרחקם 
מהמוכר לכולם

אך בכל רגע ורגע
ממש מתחת לאף 
ישנם נופים ומראות 
נפלאים לא פחות,
אם נבחר להביט,
לצמצם, להרחיב

נגלה כאן עולם מיוחד.

צילומילים

לפעמים המילים והצילומים מתחברים.  או יותר נכון, לפעמים מתחשק לי למצוא ביניהם חיבור.

כאן אני מרגישה שאני רק בהתחלה, עולם רחב שיש עוד הרבה לאן לשוט בו.