top of page
  • תמונת הסופר/תShuli

מציירת באורות, שיחה עם אורית מרטין

אל הציורים של אורית מרטין נמשכתי כמו פרפר לאור.

בהתחלה לא ידעתי להסביר למה, פשוט הייתי נפעמת. ככל שצפיתי יותר וקראתי גם פוסטים שהיא כתבה ושיתפה יחד עם הציורים, הבנתי שאני נמשכת אל הרוח שבהם. אל החיבור בין העולמות, שהיא מצליחה, כמו קוסמת, ליצור בצבעים.

יום אחד פניתי אליה וביקשתי לראיין אותה לבלוג שלי. היא הפנתה אותי אל ספרים שערכה, אני המשכתי לקרוא, וכך יצאה שהריאיון לא פורסם, מחכה לרגע המתאים לצאת אל העולם. ופתאום הגיע חג החנוכה וחשבתי לעצמי – איזה רגע מתאים יותר משיתוף הציורים מלאי האור האלה והאישה שעומדת מאחוריהם?

אז הנה, אנחנו מתחילות.


לזכור את האור. ציור: אורית מרטין

אורית מרטין היא אישה שומרת מצוות מזה כ- 40 שנה, נשואה עם משפחה ענפה. היא גדלה בבית חילוני לחלוטין והדרך הובילה אותה לחיפוש משמעות עמוקה לחייה. "מאז שאני זוכרת אני מחפשת את האמת של החיים. אני עדיין מחפשת אותה, שום דבר לא נגמר, הכל רק מעמיק כל הזמן…“ היא אומרת בפשטות.


הציור היה חלק מחייה מאז ומתמיד, עוד כילדה, וכאשה בוגרת היא התחילה לאייר ספרים ובשלב כלשהו הגיעה אל האמנות הדיגיטלית. "אנשים שחושבים שבגלל שהציורים נעשים במחשב, זה קל. אבל המחשב לא יודע לצייר בעצמו, הוא צריך שמישהו יפעיל אותו. אני עושה שימוש בתוכנות רבות ויש כאן הרבה עבודת ציור במברשות דיגיטליות, עפרונות ומוחקים דיגיטליים, ושכבות על שכבות. חיברתי את התובנות הרוחניות שלי לכישורים הציוריים והתוצאה היא הציורים כפי שאת מכירה אותם היום".



תפילת הלב. ציור: אורית מרטין

כשרואים את הציורים מיד קולטים שיש בהן שאר רוח. "אני לא מציירת בשביל האסתטיקה", מסבירה אורית, "פעם מישהי ביקשה ממני ציור עם פרחים לבנים. עניתי לה שפרחים לבנים יש הרבה... אני מציירת את הנשמה, את העולם הרוחני שלי".

בתהליכי החיפוש הגיעה אורית גם אל סיפורי מקרים של חוויית סף מוות. "מה שמאד השפיע עליי, אלה סיפורים של אנשים שחוו מוות קליני. הוצאתי ספר בשם "העולם שאחרי" שבו ערכתי סיפורים של אנשים שחוו מקרי סף מוות, בשילוב עם סיפורים ממקורות היהדות, וניתן להוריד אותו חינם מאתר עברית".

אני אוהבת להגיע לראיונות בבלוג כדף חלק (עד כמה שניתן) ולכן לא קראתי על אורית קודם לשיחה ולא ידעתי על הספרים שערכה, ובכל זאת, לא הופתעתי לשמוע את הצד הזה של חייה. המפגש בינינו מתקיים בימים בהם אני מבינה שאני רוצה לשיר אל אנשים בסוף חייהם ולאחר תהליך קריאה בתחום, וזה מרגיש שאנחנו מדברות את אותה השפה.

"תראי, היום זו כבר לא השערה. יש כל כך הרבה רופאים שחוו את זה או פגשו מטופלים שחוו חוויית סף מוות וחזרו וסיפרו מה הם שמעו את הרופאים אומרים מעל הגוף שלכאורה נראה מנותק מהחיים. ד״ר אליזבת קובלר-רוס הייתה מבין הראשנים במחקר הזה, ואחריה באו עוד הרבה מדענים יידועי שם, רופאים וחוקרים שאימתו לגמרי מבחינה מדעית את הנושא“.

קריאה לנשמות. ציור: אורית מרטין

אורית המשיכה לקרוא ולחקור בדרכה שלה. "כל הנושא הזה הביא אותי להתחיל ללמוד את היהדות לפי הקבלה, לפי פנימיות התורה. נתתי שעורים והרצאות, והעלתי מאמרים שלי לאתר ״פנימה - הסוד היהודי״ אבל באיזשהו שלב הגעתי לתובנה ש 'תמונה אחת שווה אלף מילים' - את יכולה באמצעות תמונה אחת לחוות חוויה אחת עמוקה, וזה עוקף את כל ההתנגדויות של השכל ומכניס את האדם ישר לעומק העניין, ולכן החלטתי להשקיע את המאמצים בצד של האמנות הפלסטית במקום בדיבור.


"לפני 20 שנה, כשהילדים שלי התחילו לעבוד עם מחשבים אמרתי שלא אגע בזה ואצייר רק במכחול, אבל היום אני לא נוגעת במכחול... ברגע שגיליתי את הפוטנציאל האדיר של היכולות הטכניות, השקיפויות והדקויות שאפשר להגיע בפוטושופ וראיתי שהציורים יוצאים הרבה יותר עדינים, לא יכולתי לוותר על זה". אחותה של אורית, תמי מאור, היא גרפיקאית ודרכה נחשפה אורית לראשונה לפוטושופ . לפני כמה שנים הן גם יצרו יחד פרויקט אדיר בבנייני האומה, ביריד החסידות.


משהו בי התעקש לברר, מה גרם לאורית לצאת לחיפוש הרוחני. לדבריה מאז שהיא ילדה היא מחפשת את משמעות הקיום. "הזיכרון הראשון שלי הוא מגיל שנתיים. אבא שלי הכין לי קליידסקופ, עם המון רסיסים צבעוניים של זכוכית ואני זוכרת את עצמי מסתכלת לשמיים, כולי מלאת התפעלות. החיבור בין הצבעים והשמיים, העולם הרוחני שנמצא למעלה, זו פשוט הייתה חוויה מרגשת, ומאז אני לא מפסיקה לחפש את האור הרוחני, לאורך כל השנים. תשמעי, הנשמה יורדת לעולם הזה עם רושם מסוים, בזוהר קוראים לזה 'רשימו', רושם מגן עדן, של כל האורות המופלאים שהיא חוותה בגן עדן, ויש לה את הטעם על הלשון, הרושם הזה שהיא מתגעגעת למשהו. יש אנשים שזה חזק אצלם יותר ויש אנשים שחזק אצלם פחות. אצלי זה בומבסטי. לא היה לי מוות קליני אבל אני מרגישה כאילו הייתי שם".

כמיהה. ציור: אורית מרטין

אורית גדלה כילדה חילונית, והחיפוש הרוחני לא היה מקובל באותם ימים בקרב העולם החילוני. "זה היה קשה ביותר", היא מספרת, "למשל, המילה 'אנרגיה', שהיום כל ילדה קטנה משתמשת בה, אם הייתי מזכירה את המילה הזו לפני 40 שנה היו נותנים לי בעיטות מתחת לשולחן ואומרים לי "תפסיקי, תפסיקי, יחשבו שאת משוגעת". היום זה מקובל. העולם התפתח מאוד מבחינה רוחנית. הייתי מאד צעירה, שאלתי הרבה שאלות ואנשים חשבו שאני קצת משונה, מי שואל כאלה שאלות? ומה זה משנה בכלל אם יש בורא עולם?".


אורית התעקשה להמשיך לשאול שאלות ולחקור בעצמה. "קראתי מאות ספרים מאז שאני ילדה, פגשתי הרבה אנשים, ולא הייתי מוכנה להתפשר על דברים שלא הדהדו לי עד הסוף. ביהדות, שהייתי הכי רחוקה ממנה, כי ההורים שלי ממש לא היו בעניין, דווקא שם גיליתי את האמת הבלתי מתפשרת, שהולכת עד הסוף. אני חושבת שהרבה אנשים לא מכירים את היהדות לעומק, במובנים הרוחניים שלה וזה חבל, זה פספוס". אורית מתארת תהליך מעמיק של חקירה פנימה ולמידה בלתי פוסקת, "מאה גלגולים לא יספיקו ללמוד את סודות הבריאה".

המשכנו לשיחה מעמיקה על דת ואמונה, על מסורת, בורא עולם ועוד דברים שלא נוכל להעמיק בהם כאן, אז נחזור לציורים.

אותיות בראשית. ציור: אורית מרטין

התפוצה של הציורים הייתה הרבה מעבר לציפיות של אורית. ”התחלתי ליצור סדרה ממוספרת כדי שיהיה מספר מוגבל של עותקים כדי לשמור על הערך האמנותי של הציור. החלטתי לקחת מספר הזוי של 150 עותקים מכל תמונה כי לא האמנתי שאגיע למספר הזה. והנה, ברוך השם, הגעתי לזה, אני בעצמי לא מאמינה, ומאות תמונות תלויות בבתים של אנשים. תחשבי שאדם מסתכל הרבה פעמים על תמונה שתלויה אצלו על הקיר, וזה עושה לו משהו, זה פותח לו פתח בנפש, וזה שכרי מכל עמלי, שזה נוגע לאנשים במקום עמוק בלב. זה החזון שלי – שהציור יעביר את הצופה חוויה רוחנית , שאולי לא הייתה יכולה לקרות אם הוא היה חווה אותה במילים. אני רואה שאנשים מתחברים לזה, גם אנשים לא יהודיים. למשל הייתה לי תערוכה בלובי של מצדה וקבוצת סינים אוהבי ישראל קנו יותר מ- 40 תמונות, דווקא עם סמלים יהודיים, ועד היום קונים ממני משם וגם מזמינים מחו"ל, בעיקר מארצות הברית".

שאלתי את אורית האם היא רואה בציורים משהו שיכול לחבר גם בתוך החברה הישראלית והיא שיתפה שישראלים חילונים קונים רבים מציוריה, המכילים סמלים יהודיים מובהקים. "זה לא מחייב, זה לא מאיים, זה אסתטי, זה מחבר אל הנימים הדקים של הרוח, שיש לכל אחד. רוב הציבור שרואה ורוכש את הציורים שלי זה ציבור חילוני. בעיני זה נהדר. אני לא מבדילה בין חילוני/ דתי, זה לא משנה בכלל, כולנו נשמות רוחניות נפלאות וכל אחד עושה את הבחירות שלו", היא אומרת.

אני מנסה ליצור חוויה רוחנית שתהיה חזקה וכתוצאה מזה בן אדם יעשה את המחקרים האישיים שלו. לכל נשמה יש תפקיד שונה בעולם הזה והיא צריכה לפעול לפי התפקיד שלה. אנשים מאוד עסוקים בריצה ובהישרדות היומיומית, בעולם החומר, אולי אם פתאום יעצרו לרגע מול תמונה שתעורר בהם חוויה רגשית - רוחנית, יקרה משהו חדש בנפש.

לרבי נחמן יש משל יפה – שיצר הרע משול לרוכל שצועק ברחוב "בואו תראו מה יש לי ביד! בואו תראו מה יש לי ביד!", כולם רצים אחריו כי הוא מאד דרמטי. הוא מוביל אותם לקצה היער ושם הוא פותח את היד ואומר "אה, אין לי כלום, סתם צחקתי עליכם". זה בדיוק העולם המתעתע שלנו... אבל חבל לגלות את זה רק בגיל 70".


תהיתי מאין באים אל אורית הרעיונות? איך היא בוחרת מה לצייר?

"אני בדרך כלל קמה בבוקר עם תמונה בראש", היא אומרת. "אמנם לא כל יום, לפעמים יש תקופת יובש. הציור לא תמיד יוצא כמו שאצלי בראש, לפעמים זה מופשט, קשה קצת להסביר את זה. למשל, יום אחד קמתי עם תמונה בראש של שושנה – אני לא מציירת פרחים, או שמה דגש דווקא על דברים אסתטיים, אז לא הבנתי בעצמי מה אני אמורה לעשות עם זה, אבל אם יש לי תמונה בראש אני לא מתווכחת, אני מתחילה לחפש מה אני יכולה לעשות עם זה. את יודעת, אם נותנים לך מתנות ואת לא מקבלת אותן, אחר כך לא ישלחו לך... אז התחלתי להוציא צילומים של שושנים ולחפש ולשחק עם זה ופתאום יצאה לי תמונה מהממת שהיא היום הלוגו שלי בפייסבוק - שושנת ישראל. הרגשתי שזו ממש הדרכה מלמעלה. לפעמים אני ממש מתרגשת מאד, עד דמעות, מהתחושה שאני רק העיפרון, אני לא היוצרת פה. מישהו מזיז את העיפרון, וזו הרגשה נפלאה. זה בעצם פירוש המילה השראה – אור שיורד מלמעלה, מושרה עלייך מלמעלה, ואת יוצרת מתוך משהו שאת מורידה, כמו הורדת תוכנה. כמובן שכל אחד והתפקיד שלו בעולם".


את החיבורים אליהם היא שואפת, מתארת אורית באתר שלה: "באמנות שלי אני מנסה להפגיש שפה חזותית עכשווית וטכניקת יצירה מתקדמת - עם תכנים רוחניים ומופשטים. הציורים שלי שואפים להיות גשר בין הפכים: הנשמה והגוף, העולם הזה והעולם הבא, הזמני והנצחי, הרוחני והחומרי, התחתון והעליון. היצירה היא ביטוי לשאיפה והשתוקקות שלי לחיבור אל עולמות נשגבים וערכים יהודיים".


אני מרגישה בעוצמה את החיבורים בין העולמות של אורית, שבאים לידי ביטוי דרך האמנות שלה ומאחלת שאכן יביאו לעוד ועוד חיבורים בין אנשים שונים.

שער של אהבה. ציור: אורית מרטין

שירה והשראה

כמו אצל כל אחד מהמרואיינים בבלוג, גם מאורית ביקשתי שיר שמעורר בה השראה.

אורית הציעה שני שירים, בביצוע אברהם אבוטבול, שהלחין שירים מתוך כתביו של רבי נחמן מברסלב. בחרתי בשיר שמוכר גם בקרב חילונים, ומושר במעגלי שירה מקודשת, "לב טהור ברא לי אלוקים". השיר הזה מצטרף לפלייליסט של הבלוג ובו אוסף שירים מעוררי השראה שבחרו מרואייני הבלוג. מוזמנים להאזין לו כאן.


הרחבת מעגלי ההשראה

מוזמנים להמשיך בחקר משלכם, באמצעות התכנים שעלו כאן בשיחה עם אורית וכמובן ליצור עמה קשר או לרכוש מציוריה:

לאתר האמנות של אורית

לדף הפייסבוק של אורית





134 צפיות
bottom of page