לכבוד החופש הגדול בחרתי לראיין את עדי לוסטיג.
היא אמנם לא נערה היום, אבל הייתה בת 17 כאשר בחרה לצאת מביתה, להקים אוהל בחוף פלמחים, ולמנוע ברוחה וכוחותיה את הקמת כפר הנופש שתוכנן להיות מוקם על החוף ממש. לפני שבוע ביקרתי בחוף הזה ומיד נזכרתי בעדי ובמהלך האדיר שהיא עשתה, שהתחיל במעשה אחד וסחף אחריו מדינה שלמה. מהלך שיצר שינוי אמיתי, הן בעובדות בשטח (פעם ראשונה שביטלו תכנית מאושרת בארץ) והן בתודעה הציבורית , על ידי כך שגרם לאנשים להאמין בכוח שלהם, בכוח הציבורי לעשות שינוי, ובהבנה שחובתנו להגן על הים ועל הזכות שלנו לחיות בסביבת טבע נקי וחופשי.
איך התגלגלו הדברים
המאבק של עדי החל ביום שעדי גילתה, בפברואר 2008, כי חוף פלמחים, אותו חוף שנהגה להגיע אליו כמעט כל יום, הפך לפתע מגודר. בירורים העלו שמדובר במשקיעים שעמדו להקים בו כפר נופש. 72 דונם נמכרו ב- 8 מיליון ש"ח לשני יזמים - חוף פלמחים נלקח מהאזרחים ונמכר.
הרעיון שיבנו כפר נופש לצורך תיירות על פיסת טבע בתולית וחופשית נראה בעיני עדי כלא הגיוני בעליל וגמלה בליבה החלטה.
תוך יומיים היא החליט לעשות מעשה והקימה יחד עם אחותה וחבריה אוהל בחוף, הכינה פליירים והם החלו להעלות מודעות בקרב הציבור. ההחלטה הראשונה הייתה שאת החוף לא משאירים ללא השגחה.
יזמי כפר הנופש לא ממש התייחסו ברצינות לקולות שהעלו עדי וחבריה ואף צחקו עליהם, אך לאט לאט נוצרה מציאות בשטח.
הבחירה שלה לא לעזוב את החוף הביאה לנקודה מכריעה בהשתלשלות העניינים, חמישה חודשים מאוחר יותר, כאשר יום אחד הגיע טרקטור לחוף והחל לעבוד באזור מחוץ לשטח המגודר והמיועד לעבודות כפר הנופש. עדי, באינסטינקט של רגע, עלתה על הטרקטור, גרמה לו להפסיק לעבוד ודרשה לראות אישורים שמותר ליזמים לפעול מחוץ לשטח המגודר, ובמקביל שלחה הודעות לכל חבריה. כאשר הגיע פקח רשות הטבע והגנים הוא לא הבין מדוע הם עובדים מחוץ לשטח המגודר והחל תהליך שהוביל לצעד הראשון המשמעותי במאבק - באותו יום קיבלו היזמים צו עצירת בנייה עד לקבלת היתרים חדשים.
בשלב הזה, כאשר נעצרו העבודות, החליטה עדי שלאחר חמישה חודשים של לינה בחוף, ניתן לחזור הביתה. אך המהלך כמובן לא הסתיים.
אומץ ותמימות מתחילים את התנועה
רוב האנשים לא הבינו מה זה יעזור שעדי ישנה בחוף ומה זה משנה מה היא עושה או אומרת, כי ליזמים יש כסף וכוח.
גם הארגונים הירוקים אליהם פנתה טענו שהתוכנית כבר מאושרת ואין מה לעשות בנידון. אבל עדי לא הבינה מדוע כולם בטוחים כל כך שאין מה לעשות, והמשיכה בדרכה. לאט לאט הצטרפו עוד אנשים לחוף ובהמשך גם עורכי דין, לוביסטים ונוצר ועד פעילים למאבק.
"אחד הדברים שהיו הכי קריטיים בתהליך הזה וגם היום אני מנסה לשמר זה התמימות. הייתי תמימה, חשבתי שאין דבר שהוא בלתי אפשרי ושיש צדק שחייב לנצח. תמימות היום היא דבר כל כך חשוב, כי אנחנו חיים בעולם בו כל הזמן אנחנו מקבלים סתירות, כל הזמן אומרים לנו 'לא', מספרים לנו שאנחנו קטנים וחסרי כוח וכך אנו מתחילים לגבש עמדה שבאמת אין לנו כוח בידיים.
הייתי צעירה, הייתה לי מטרה ברורה ולא הייתי מוכנה להסתכל מעבר למה שלדעתי צריך לקרות. אני עקשנית, לא מוותרת על המטרה, לא הייתה אופציה לוותר על זה".
כמודל השראה מציינת עדי את נלסון מנדלה, "אדם שמאד מעורר השראה בעיניי, שהלך בכל הכוח בשביל מטרה כל כך חשובה, נגד כל המוסכמות ויצא למהפכה מטורפת".
עדיין מתגלגלים
החלטת ממשלה קבעה כעבור 9 שנים כי לא יקום כפר נופש והחוף יהפוך לגן לאומי. אבל הדרך לא הסתיימה עד שהתקבל כתב שיפוי, שחתמו עליו משרד האוצר ורשות הטבע והגנים, האומר שיש לפצות את היזמים, (ללא כתב שיפוי היה חוזר המצב לקדמותו וכל התהליך היה מתבטל ).
גם עכשיו המהלך איננו סופי - עד אשר יקבלו היזמים את הכסף שלהם בפועל.
גם התכנית לשינוי ייעוד הקרקע מנופש ותיירות לגן לאומי אושרה והופקדה, אך עדיין לא הוכרזה בפועל.
מהלך נוסף הקשור למאבק הוא תיקון חוק החופים, חוק שהתקבל בשנת 2004, (לפני תחילת מאבק פלמחים). החוק קובע שאסורה בנייה בין 100 ל- 300 מטר מקו המים. אבל יש בו סעיף אחד שאומר שהחלטה זו איננה חלה על תכניות ישנות. בפועל, זה אומר שהחוק לא תקף כמעט לכל תכניות הפיתוח החדשות כי מרביתן יושבות על תכניות משנות ה -60 וה -70 (כך גם במקרה של כפר הנופש פלמחים).
את המאבק על הרחקת אסדות הגז המתחזק בימים אלו היא רואה כחלק מאוסף מאבקים על איכות הסביבה, שמטרתם להתריע מפני גורמים המספרים לנו שבאמצעות טכנולוגיות מסוימות חיינו ישתפרו והזיהום יפחת, כאשר בפועל אין מתווה ארצי שלם לאנרגיה מתחדשת שמנמק כיצד האנרגיה החלופית תפחית בפועל את הזיהום במדינה, ומוודא שהפרויקטים השונים ברחבי הארץ מביאים בסיכומו של דבר יותר תועלת מנזק (בריאותי וסביבתי).
מבט אל האופק
היום עדי מלווה מאבקים חברתיים סביבתיים. היא מאד מאמינה במציאת פתרון ולא רק במאבק כנגד משהו.
בנוסף היא פועלת בעניין תמ"א 1 על פרק החופים ומתפרנסת מהרצאות שהיא מעבירה (חלקן בהתנדבות), כשהמטרה העיקרית היא להעביר את המסר שכל אחד יכול לעשות הכל ואין דבר כזה משהו שהוא בלתי אפשרי. היא מדברת בעיקר עם בני נוער וילדים כי מאמינה שהם הדור הבא ובידיהם הכוח לשנות.
בנוסף, היא שוקדת על יוזמה שלה, מודל החוף החברתי, שעיקרו הקצאת שטחים ציבוריים שעליהם יהיו אחראים אנשים מהקהילה - מוסדות חינוך, תנועת נוער ופעילים אחרים, אשר יגיעו באופן קבוע לחוף בכדי לטפל בו ובמקביל יקבלו ידע כיצד ניתן להגן על הסביבה ומה הן ההשלכות של מעשינו על הסביבה. התכנית נמצאת כרגע בדיאלוג מול המוסדות רלוונטיים ורגע לפני גיוס מימון לשנת הפעילות הראשונה.
טיפים למחולל שינוי מתחיל
1. להציב מטרה ברורה, ולא לתת לשום דבר בדרך וקולות פנימיים לעצור את מה שעושים.
2. להיות במקום פתוח, של שיתוף פעולה והידברות, של מציאת פתרונות . לבוא עם פתרון, ידע ומחשבה ולא לזרוק ססמאות באוויר.
הכוח בידיים שלנו
"המאבק גרם לי להבין שאין דבר כזה בלתי אפשרי ושיש לי את הכוח לעשות הכל. הבנתי שאין משהו שלא צריך את ההגנה שלנו, ולא לקחת דברים כמובן מאליו.
הגעתי להבנה במקום הכי עמוק שהיעוד שלי הוא לשמור על הטבע שלנו, ושאיכות הסביבה זה הדבר הכי חשוב שקיים היום, כי אם לא ניקח אחריות על הסביבה שלנו לא נוכל לעשות כלום - אוויר נקי, מים טובים לשתייה, אדמה, הדברים הכי בסיסיים שאנו זקוקים לקיום שלנו. אני מוכנה להקדיש את חיי למען המטרה הזו".
שירה והשראה
כבכל פוסט, ביקשתי מעדי לבחור שיר מעורר השראה והיא בחרה בשיר "איך שגלגל מסתובב לו" מאת יעקב רוטבליט.
את השיר הזה ניתן לפרש מנקודות מבט שונות ולהתעמק בכל מילה וביטוי, אך כיוון שקצרה היריעה, אדגיש כאן את האפשרות החשובה והרלוונטית בעיניי למאבקה של עדי - האפשרות להיפוכי כוחות:
"הצדק והחטא, השקר האמת, שמחה שמהולה בעצב, חזק הוא גם חלש, ישן טוב כמו חדש".
עולם הפוך יכול להיות דבר טוב וגם דבר רע, תלוי בנקודת המבט. כאשר אדם נמצא במקום החלש או המוחלש, האמונה וההבנה כי בכוחו להפוך את היוצרות, להתחזק ולהוציא את הצדק והאמת שלו אל האור, הן המאפשרות שינוי מהותי, הן המאפשרות לגלגל להסתובב לו וליצור איזון מחודש.
גם המילים "ישן טוב כמו חדש" מתחברות מאד בעיניי לתפיסת עולמה של עדי, שאומרת לנו בעצם - ללא הטבע, שהוא הישן, הקדמוני, אין לנו קיום ואל לנו לחשוב שכל דבר חדש הוא בהכרח טוב יותר מישן.
בחרתי הפעם לבטא בצילומים את האפשרות להיפוכי כוחות וסדרי עולם.
על המשורר:
1. בשנת 1968 הוקלט לראשונה שיר פרי עטו של יענקל'ה רוטבליט, "זמר שכזה", ולאחריו "שיר לשלום" ב1969.
2. רוטבליט כתב מילים לעשרות שירים שהפכו ידועים (קצרה היריעה לפרט כאן) ובשנת 1998 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים.
3. בשנת 2011 החל לעבוד על פרויקט "החצר האחורית" יחד עם תומר יוסף, איתמר ציגלר וגדי רונן. בשנת 2013 יצא האלבום לאור לאחר שחברי הלהקה פתחו במסע גיוס כספים לאלבום באמצעות מימון המונים בלבד, ללא חברת תקליטים.
הרחבת מעגלי החוויה:
עדי זכתה בפרס השר להגנת הסביבה למצוינות סביבתית ונבחרה על-ידי המגזין העולמי "פורבס" לאחת מ-30 המנהיגים המבטיחים בישראל מתחת לגיל 30.
ליצירת קשר והזמנת הרצאה: אימייל: adilustig@gmail.com
דף הפייסבוק Adi Lustig
קישור להרצאה קצרה של עדי בכנס יוזמים עתיד.
לקריאת דו"ח מבקר המדינה בנושא פלמחים (2009) , אשר מצא ליקויים חמורים, הן בעסקה לשיווק הקרקע על ידי מינהל מקרקעי ישראל והן בשלבים השונים של הליכי התכנון, שייעדו את הקרקע להקמת כפר נופש.