• Shuli

על דברים שמותר לך, עם גלי פלג

עודכן ב: 8 מאי 2019

צילום: גלית נדלר

את גלי פלג הכרתי בקבוצת השירה בהנחיית מיכל צרפתי. גלי היא אישה קורנת חיים, מלאת שמחה, קצב, וקול. כשיום אחד זרקה הערה על כך שהחלימה מפיברומיאלגיה, ידעתי מיד שאני חייבת להבין איך היא עשתה זאת.

למה? אולי כי הפער בין מה שראיתי למה שידעתי על המחלה היה בלתי נתפס.

אולי כי החיבור בין גוף לנפש קרוב לליבי עוד מנעוריי, כשבארץ זה עוד היה בחיתוליו ( לפני יותר מעשרים שנה). אולי כי למדתי במשך השנים להקשיב לגוף וכבר הרווחתי לא מעט מזמנים בהם חוויתי קושי גופני, והייתי קשובה לעצמי ולגופי. ואולי כי מאז שרבים מחבריי בפייסבוק הם כותבים וכותבות, נושא הפיברומיאלגיה עולה לא מעט.


צילום: גלית נדלר

מותר לבקש עזרה


גלי מעידה על עצמה שבעברה הייתה חיה "בדופק גבוה". עבדה בהייטק כהנדסאית תכנה, במקביל הייתה מדריכת כושר והתאמנה לטריאתלון, ישנה מעט מאד שעות והתחרתה באליפות הארץ בטריאתלון באילת, בדצמבר 2001.

אחרי התחרות חלתה בשפעת, והשפעת לא עברה. ״הרגשתי שאני לא מצליחה להתאושש. אני מתחילה את היום, וב- 12:00 כבר נגמר לי הכוח. פתאום התחלתי לישון המון, הרבה מעבר למה שהייתי רגילה. התחילו תופעות של כאבים בגוף, זכרון מעורער, דברים שלא אפיינו אותי עד אז. פיטרו אותי מהעבודה.״

כעבור כחצי שנה, לאחר בדיקות רבות, בסוף מאי 2002, היא אובחנה כחולה בפיברומיאלגיה. ״רציתי לוודא שזה נכון, אז הייתי אצל שלושה ראומטולוגים מובילים בארץ - מתל אביב, מחיפה ומבאר שבע, ושלושתם נתנו חותמת שזה זה". ומה עושים עם זה? אני שואלת, " הרופאים ענו שלומדים לחיות עם זה. אבל כשאני שמעתי את התשובה הזו, מיד צחקתי בלב, כי היה לי ברור שאין מצב שאני ממשיכה עם זה, מחלות כרוניות זה לא אני".

גלי מספרת על משבר גדול שבא עם המחלה, ממש משבר זהות. "זה שיבש אותי מאד, הייתי בדיכאון. כל מה שהכרתי בעצמי פתאום לא היה קיים, הייתי צריכה למצוא את עצמי מחדש בעולם". באותה תקופה היא חיה עם בן זוג ולאחר שזה נפרד ממנה, היות ולא הייתה יכולה לעבוד, נאלצה לחזור לחיות עם ההורים, בגיל 32, וזו הייתה תקופה מאד לא פשוטה.


צילום: גלית נדלר


מותר לך לרצות לבטא את עצמך וחייך


כשידיד שלה הציע לה לגור איתו בהרצליה היא הסכימה והתחילה ללמוד נטורופתיה במכללת רידמן. "תמיד נמשכתי לאורח חיים בריא והכרתי את התחום עוד קודם. אחרי תקופה הפסקתי ועברתי לרפואה סינית, אז יצא שלמדתי תקופה ארוכה - 7 שנים ברצף, 3 סמסטרים כל שנה".

לי זה נשמע אינטנסיבי מאד, לימודים אקדמיים בחולשה פיסית גדולה וגלי מאשרת " לפעמים הייתי נשכבת על המזרונים בצד, קיבלתי הנחות כלכליות כי לא עבדתי והמון עזרה, למשל מהמנהלת האדמיניסטרטיבית שעזרה לי בכל דבר. המורים היו אמפתיים ומקבלים והחומר עצמו היה לי קל".

"אחת הטכניקות שלמדתי נקראת ג'ינג שין , שמבוססת על הרפואה הסינית אבל בשיטה הזו מחזיקים שתי נקודות כל פעם. המורה דיבר איתנו על אנרגיה ולא הבנתי על מה הוא מדבר בכלל. הוא המליץ לי ללכת ללמוד רייקי. אז הלכתי ללמוד רייקי.

אחר כך המשכתי גם לויפאסנה. לראשונה היה לי נעים להיות עם עצמי בשקט. הייתי כל כך עסוקה בלשרת אחרים שזה לקח לי המון אנרגיה. פתאום הייתי רק עם עצמי ואסור היה לי לדבר עם אף אחד, וזה אפשר לי מרחב להיות נקייה, רק עם עצמי".

"במהלך השנים האלה חיפשתי עבודה אבל לא רצו לקחת אותי, אז קראתי ספרים של פנג שווי ושיחקתי עם האנרגיה הזו, התנסתי בהשפעת חפצים, חומרים וכיוונים על האנרגיה בחדר. ואז, ביום אחד ב 2003 מצאתי גם בית וגם עבודה, בדיוק איפה שרציתי. המשכתי ללמוד עיסוי תאילנדי ועבודת גוף אינטגרטיבית וטווינה, למדתי גם לעבוד עם זימון וחוק המשיכה, וכל הזמן הזה הייתי חולה - למשל לא יכולתי לעשות ספורט. אם הייתי עושה הליכה עם הכלב בים הייתי חוזרת ממוטטת. בשלב מסוים מצאתי עבודה בריקושט ולמדתי לחיות עם זה בשליטה".


צילום: גלית נדלר


מותר גם לבכות


לפני 12 שנה פגשה גלי את טל, בן זוגה היום, ונולדו להם 2 ילדים. "בזמן ההריונות הרגשתי מעולה, כאילו המחלה עברה…. אבל היו הרבה הפלות וגם הפסקת הריון שאחריה הייתי בדיכאון שנה וחצי. רציתי רק לבכות, לא היה לי כוח לכלום. אני אישה חייכנית וכלפי חוץ נראה היה שהכל בסדר אבל זה ממש לא שיקף את מה שקרה לי בפנים. היו ימים שבקושי קמתי בבוקר לעזור לילדים להתארגן וחזרתי למיטה. חשוב לי שאנשים ידעו על זה, כי זה אובדן לכל דבר וצריך לעבד אותו ולדבר עליו ולעשות תהליכים שאת זקוקה להם כדי לעבור את זה ולראות מה זה מעלה".

"התחלתי לטפל וראיתי בקליניקה שישנם טיפולים שנתקעים בגלל נושא רגשי - אנשים באים על רקע של בעיות אורטופדיות ואני מצליחה לעזור להם קצת אבל זה לא מגיע לריפוי מלא. הבנתי שלא היו לי הכלים להתמודד עם זה, אז התחלתי לחפש משהו שיעזור לי".


צילום: גלית נדלר

מותר לך לתת, וגם לא אם לא בא לך


גלי מספרת על כך שמישהי שהיא מאד מעריכה התחילה ללמד אקסס בארס אז היא החליטה ללכת ללמוד אצלה, "וברגע שהיא התחילה לדבר ירדו לי דמעות, וידעתי שאני במקום הנכון, שאלה הכלים שחיפשתי".

במשך שבועיים וחצי העבירה גלי סשנים לעשרים אנשים שונים והבינה שהיא גם צריכה לקבל סשנים של בארס בעצמה. "התחלתי להיפגש עם מישהי באופן קבוע פעם בשבוע. בתחילת הפגישות אמרתי: 'אני דורשת להעיף את הפיברומיאליגה מחיי, אני מבינה מה זה תרם לי ועכשיו הזמן לעבור הלאה'. בעזרת הכלים של האקסס התחלתי להבין את המנגנון של הפיברו - מה המחלה אומרת לי בעצם. שנה אחרי שהתחלתי עם האקסס בארס העפתי את זה - ב 1.5.16 יצאתי לרוץ פעם ראשונה ומאז זה לא חזר. ואם חוזר משהו דומה אני יודעת לא לאפשר לזה להיכנס".


אני כמובן שואלת מיד מה תרמה המחלה? וגלי מסבירה כי היא הייתה "היפרית ברמות קשות" וכי הפיברומיאלגיה הכריחה אותה לעצור ולהיות בהקשבה לגוף שלה ולא להביא אותו לקצוות עם הריקוד והטריאתלון ושינה של שעתיים ביום בלבד. "היום אני יודעת שזה היה ניסיון למלא בור של בדידות , תחושה שאני לא אהובה".


צילום: גלית נדלר

מותר לך להיות פשוט את


ומה הלאה? אני שואלת.

"אני פוגשת הרבה נשים שמרגישות לא אהובות ולא ראויות ואני מאמינה שאנחנו ראויות לקבל מעצם קיומנו, אנחנו לא צריכות להוכיח שמגיע לנו. ומותר לנו לעשות מה שטוב לנו. מנקודת המבט שלי, כל עוד נכנס אויר ויוצא אוויר אפשר לעשות שינוי.

במהלך השנים פיתחתי טכניקות של עבודה עצמית שמשתמשות בכלים שלמדתי ואני מאמינה שכל אדם יכול ליצור בחייו כל דבר שירצה".

גלי מטפלת היום בקליניקה פרטית, ובה היא משלבת טיפולים ברפואה הסינית עם האקסס בארס. "באמצעות השיטה שלי אני שואלת את הגוף האם הוא רוצה דיקור ובאילו נקודות להשתמש ופעמים רבות עולות נקודות דיקור שלא הייתי חושבת באופן לוגי לדקר".



צילום: גלית נדלר

מותר לך לחלום


"במהלך השנתיים וחצי האחרונות, ככל שגיליתי יותר את הדרך החוצה מהפיברומיאלגיה, עלה בי הצורך לשתף ולהסביר את מה שזיהיתי ולהראות שאפשר לשנות את זה, שזה לא גזר דין לכל החיים" מספרת גלי.

"ניסיתי לחלוק מניסיוני ולתדהמתי קיבלתי המון תגובות זועמות, אנשים שטענו שאם החלמתי כנראה שלא הייתה לי פיברומיאליגה, שאני שקרנית, וזאת למרות שאובחנתי על ידי שלושה מומחים מובילים, ועדות ביטוח לאומי ורופא תעסוקתי, וכולם הגיעו לאותה מסקנה.

אני עדיין מנסה להבין איך להעביר את מה שאני חוויתי לאחרים, מבלי לתת תחושה שהאדם החולה אשם במחלה. אני מאמינה שהמחלה היא הדרך של הגוף שלנו להעביר לנו אינפורמציה ותפקידנו להקשיב לו ולראות אילו בחירות אנחנו יכולות לעשות כדי לתרום לו הכי הרבה.

אפשר לדמות את זה לטיפול בילד שאת מקשיבה לו ומנסה להבין מה הצרכים שלו".



שירה והשראה


כשביקשתי מגלי, כמו שאני עושה בכל ראיון, לבחור שיר בעברית שמעורר בה השראה, היא התקשתה לבחור ואמרה שלא כל כך מתחברת למוסיקה בעברית. אבל אני התעקשתי על השפה העברית… גלי שמעה את השיר שלי "מותר לך" ובחרה בו. כששאלתי מדוע היא אמרה "כי זה שיר של מסר מאפשר, שלא שופט או מודד אותי". אז הנה השיר, כאן לפניכם:


מותר לך

מילים ולחן: שולי מיטלברג-השלי


מותר לך לחלום

ומותר לך לרצות

לבטא את עצמך וחייך

מותר לך לצחוק

ומותר גם לבכות

עד כלות הדמעות על לחייך.


מותר לך לרקוד

את כל שמחתך

ברחובות העיר השוקקת

ומותר גם לכאוב

ולכתוב ולשיר

ומותר לך להיות גם שותקת.


והכי בעולם

והכי מכולם

מותר לך להיות

פשוט

את.


מותר לך לתת

יותר מעצמך

וגם לא, אם לא בא לך

מותר לך לדרוש

מה שנחוץ

להחיות את מה שכבה בך.


מותר להיכשל

ומותר לבקש

עזרה, ממי שמתאים,

מותר לא לרצות

בחורשי רעתך

ומותר גם לא להסכים.


והכי בעולם

והכי מכולם

מותר לך להיות

פשוט

את.



על המשוררת


בדרך כלל אני כותבת בחלק הזה פרטים בסיסיים על המשורר/ת שכתב/ה את השיר הנבחר. במקרה הזה, אני מזמינה אתכם לשוטט באתר שלי, לקרוא על הספר "שירי מסע" שהוצאתי לאור אחרי שחזרנו ממסע משפחתי בעולם ועל מופע השירים שנולד בעקבותיו ובו אני מספרת על התהליך האישי שעברתי, לפני, במהלך המסע ומאז שחזרתי לארץ.


על הצלמת

שמחתי לארח הפעם את צילומיה של גלית נדלר. בעיני, הם משוחחים עם השיר, עם מרחבי הפשטות בחיים, עם הנכונות לקבל את עצמנו, פשוט כפי שאנחנו.


להרחבת מעגלי החוויה:

גלי עוסקת ברפואה סינית, אקסס בארס ואקסס קונשסנס ומקבלת מטופלים במכמורת .

טלפון ליצירת קשר: 052-3846435

0 צפיות