• Shuli

לילה חפר עושה תיקון

עודכן ב: 8 מאי 2019



צילום: יונית צדוק

חיבורים


לילה מאיה חפר היא אישה של גם וגם וגם - סופרת, מספרת סיפורים מחוננת, עובדת סוציאלית, יזמית בנשמה וכל הזמן ממציאה את עצמה מחדש. היא אישה קסומה, שטווה במילותיה ובחיוכיה קורים של חברות ויצירה, דרכם גם חיברה אותי אל אנשים רבים, מרביתם מבלי שהיא בכלל יודעת... תוך כדי הראיון עלו שמות של מרואיינים קודמים שלי בבלוג - אריק מנדלבאום, סנצ'ו ירון גושן ומיכל בר-און שאת הקשר איתם יצרתי אמנם באופן אישי וישיר אך מגע הקסם שלה, הוביל אותי לעקוב בפייסבוק לפחות אחר שניים מהם.

מתחילת פרסום סיפוריה בדף הפייסבוק רצוא ושוב גמעתי אותם בשקיקה. היא כותבת באופן מרתק, מסקרן ומעורר מחשבה. זכור לי במיוחד הסיפור הדג , ואראציה 'לילאית' על הדג ושלושת המשאלות, שליווה אותי ימים רבים. לא אעשה לכם ספויילר, פשוט תקראו.

היא גם הקליטה את אחד מסיפוריה (גם הוא מהזכורים לי במיוחד), אז אפשר לשמוע אותו ממש כאן. איזה תענוג!


יוצאת לדרך עם הדסטארט


בימים אלה ממש לילה נמצאת בעיצומו של פרויקט הדסטארט משולש (!) כי לילה, כמו שאמרתי, היא גם וגם וגם - אז בפרויקט היא משלבת שלושה מוצרים שונים - ספר סיפורים קצרים, מופע סיפורים חי והרצאה 'כמו עוף החול", העוסקת בדכאון, וכולם חלק ממנה וממי שהיא. (למי שלא מכיר, מדובר בפרויקט גיוס המון, בו אנשים רוכשים את המוצר מראש ומקבלים אותו בסיום הפרויקט).


צילום: יונית צדוק


הכתיבה ככלי לתיקון


בנוסף לסיפורים כותבת לילה גם פוסטים בנושא דיכאון, אותו חוותה בעצמה. "ככל שעובר הזמן אני מבינה שהצרוף הזה, שאני גם מתמודדת וגם מטפלת וגם אישה של מילים, הוא משהו שיכול באמת לשרת אנשים אחרים. בתוך המסע האישי שלי היה חסר לי מאד לשמוע קולות שעוסקים בדיכאון בקרב אנשים מהשורה, לא מפורסמים עם מקרה ייחודי.

הרגשתי שהפייסבוק מאפשר לי לדבר לא רק אותי בצורה פרסונלית, אלא גם אנשים אחרים שאני יודעת שנמצאים שם, מעבר למקלדת, וחושבים שהם לבד".


הכתיבה הזו גם הפכה את לילה להיות מעין מרכז מידע ציבורי. היא מקבלת 2-5 פניות בשבוע מאנשים המתמודדים עם משברים נפשיים (לרוב דכאון ארוך) או מבני משפחתם, שלא ידועים מה לעשות, למרות שרבים מהם מטופלים אצל פסיכולוגים או פסיכיאטרים. אף אחד לא מדריך אותם מה לעשות עם המשך הארוך של הדיכאון, ולפעמים מדובר בחודשים.

ההרצאה "כמו עוף החול" בעצם נולדה מתוך צורך שעלה מהשטח. מעטים האנשים שמכירים את חוויית הטיפול משני צידי המתרס, ולילה שאושפזה בעברה ובהמשך חייה הפכה לעובדת סוציאלית, נושאת בתוכה ניסיון רב משני הצדדים.

"אני חושבת שהבורות בנושא איומה", היא מספרת, "40% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל יעברו בשלב כלשהו בחייהם דיכאון מז'ורי או הפרעת חרדה . 'דיכאון מז'ורי' זה גל שבלי התערבות חיצונית ממוצע המשך שלו הוא 9 חודשים ולכן האיתור המוקדם הוא כל כך חשוב. ודווקא בגלל שזה ניתן לאיתור ומניעה זה מטורף בעיניי שלא מלמדים את הסימנים, בדיוק כמו שמלמדים מה הם הסימנים המוקדמים להתקף לב".


צילום: יונית צדוק

ההרצאה מספקת ידע ובו בזמן מאתגרת את התפיסה הקונבנציונלית של מהו דיכאון . לילה מציעה לבחון אופציות טיפול דיאלוגיות - לא רק לדכא את הסימפטומים באמצעות תרופות אלא גם להיות בדיאלוג עם המהות של החוויה של הדיכאון - מה היא רוצה?

"לא תמיד יש פתרון, אבל כשאתה מבין שלא משהו דפוק בך אלא שהחיים מורכבים ולא הכל עובד לפי תאוריות כמו "אבא עשיר אבא עני ", אז אתה יכול להשלים עם מצב הביניים. הנפש שלנו היא לא לינארית, כפי שצורת החיים המודרנית קפיטליסטית מנסה לכוון אוותנו לחשוב. אני מאד מאמינה שמחלה היא סימפטום למשהו שהשתבש, אבל אני לא חושבת שהסימפטום הוא בהכרח אישי, לפעמים זה סימפטום חברתי . בין אם זה איכות הדברים שאנחנו ניזונים מהם (אוויר, מים, תזונה) ובין אם איכות נפשית של יונקים שאמורים לחיות בקבוצות ונמצאים בבידוד מתמיד, בקצב חיים מהיר ואינטנסיבי".


לתפיסתה של לילה, למספרי סיפורים יש תפקיד חשוב בהיסטוריה של האנושות - הם משמרי הידע, מחנכים, ומעצבים תודעה בדרך שבה הם בוחרים לספר את הסיפור. "אני מרגישה שאני חרוז קטן וצנוע במחרוזת של מספרי סיפורים. לי יש סיפור חדש להציע, על התופעה הזאת, שעובר דרכי בצורה הזו של עוף החול וזה המחויבות שלי לאלוהות שרוצה שכל אחד יהיה מה שהוא, יזרח את הדבר החד פעמי שהוא בא לעשות. זה פריעת השטר שלי מול אלוהים, זה לא קשור לתוצאות או לאנשים אחרים".



צילום: יונית צדוק


שבילי חייה


לילה נולדה (במקור בשם מאיה) וגדלה בבאר שבע, לשני הורים אקטיביסטיים ותפיסת עולם הכוללת אמונה ששינוי הוא אפשרי יחד עם תחושת אחריות אישית. לדבריה, גם בכתיבה שלה, הדמויות שלה הן כולן דמויות שלא מקבלות את הדין, לכל אחת יש שיג ושיח עם העולם או האלוהות, בשאלה מדוע העולם כפי שהוא? למה לא יכול להיות בעולם פשוט גן עדן כפי שיש לו את הפוטנציאל להיות?

השאלה הזו הביאה אותה לחיפוש רוחני בגיל מאד צעיר יחסית, בגיל הנעורים. לדבריה בתחילה היה הרבה כעס על העולם, אך בהמשך סיגלה לעצמה את היכולת לזכור שמדובר במעגל, שישנה מחזוריות בעולם. "היום אני מתמקדת במושג שלקחתי מהבודהיזם, "להרבות טוב בעולם" . כשעולה הכעס אני מזכירה לעצמי שאני לא אלוהים ולא יודעת מה התמונה הגדולה, אבל אני מאמינה שאנחנו בדרך למשהו טוב ויש לי את היכולת להרבות טוב בעולם".

היא הגיעה לפרדס חנה לאחר שלמדה בתל -חי עבודה סוציאלית ושמחה על כך שפרדס חנה היא לא עיר אך גם לא לגמרי מנותקת בתוך הטבע, ובעיקר שמחה על חיי הקהילה, ועל אירועים קהילתיים כגון השיקשוק האופייניים לפרדס חנה.

בתחילת דרכה בפרדס חנה עבדה עם אריק מנדלבאום שחיפש עו"ס לבית הספר נתיבים, לילדים עם הפרעות נפשיות. "אלו היו 5 שנים מופלאות, בעבודה עם אחד האנשים שהכי עיצבו אותי בתור אשת מקצוע. זה אומר להיות עם מישהו שאין אצלו דבר כזה 'בלתי אפשרי', למרות שזה נשמע קלישאה, זה אמת לחלוטין. סביבה שאין בה רגע ללא יצירה. והעובדה שזה יכול להתקיים בתור מערכת ציבורית, לא פרטית, היא משהו שלקחתי איתי אחר כך לעבודה שלי".




מה הלאה?


ההדסטארט הוא המקום בו אני מכירה בעצמי כיוצרת - מפנה לזה זמן .

בנוסף להוצאת הספר, המופע וההרצאה, יש לי חלום ש"עוף החול" יהיה גם בית להחלמה לאנשים שמתמודדים עם דיכאון, כי זה נכון לתת לדכאון מקום מרחבי משלו ולא לערבב אותו עם שאר המשברים.




צילום: יונית צדוק

שירה והשראה

כהרגלי בבלוג, ביקשתי מלילה לבחור שיר שבעיניה מעורר השראה.

לילה בחרה בשיר "תיקון" מאת שמואל כהן, שיר שמלווה אותה כבר 4 שנים.


תיקון

מילים: שמואל כהן


ישבתי אתמול וסדרתי

את כל התבוסות הקטנות

שאספתי בחיי.

כשעמדו מסודרות

נגלה לי

נצחון גדול.



שיריו של שמואל כהן קצרים לרוב ובעיני לילה הם מדגישים כי החיים הם עניין של נקודת מבט. אני כמובן מתחברת מאד לצורת הסתכלות זו על החיים ומבינה שוב, מדוע לילה כל כך מעוררת השראה בעיני. במידה רבה גם אני עברתי תהליך דומה לזה שמתארת לילה ובו אני מחפשת את נקודת המבט החיובית על עולמי ומבקשת לראות כיצד אני יכולה להרבות טוב בעולם.


לדברי לילה, את כל החיים שלה אפשר היה לספר אחרת. "בחיי האדם יש סבל ואין עולם שכולו ניצחונות בלתי פוסקים. בסופו של דבר הניצחון היחידי הוא הניצחון הנרטיבי - כלומר, איך הסיפור יסופר - האם מספרת הסיפורים שבתוכי תספר לי כמה תבוסות עברתי, כמה פעמים החיים שלי התפרקו, או שהיא תספר את סיפור הכוחות שבתוכי, תספר איזה עולם מופלא הוא זה שבו כל פעם שהתפרקתי היה מי שיעזור לי לאסוף את עצמי, איזו מתנה יש לי שאני מדברת עם אנשים שעוברים כאב ובזכות החוויות שאני חוויתי הם מאמינים לי והמילים שלי מצליחות לנחם אותם".

גם הצילומים של יונית מטילצקי צדוק, שמתארחת כאן הפעם, מתמקדים בנקודת המבט - במה אנחנו בוחרים להתמקד? על מה בחיינו אנחנו בוחרים לשים את הפוקוס?



על המשורר

שמואל כהן יליד ירושלים, משפטן משורר וסופר. הרצאותיו בספרות, שירה והגות ניתנות במכללות וחוגים ברחבי הארץ. בעבר היה מנהלו האמנותי של בית הסופר בירושלים.

מפרסם משיריו בדף הפייסבוק שלו.

פרסם ספרי שירה: "שירים אחר הצהריים" (1996), "לשמור את הזעה קרוב" (2003), "הנשים של עשר בבוקר" (2006), "כמה סימני דיו"

ספרי ילדים: "סבא מנוף", "דמבי דב ולהקת הבלט 'עלים' ", "אגוז תמר ורוח בר".



הרחבת מעגלי החוויה:


דף פייסבוק של סיפוריה של לילה, רצוא ושוב

תמיכה בפרויקט ההדסטארט


תודה ליונית צדוק, הצלמת שתמונותיה מופיעות בפוסט זה, על שהסכימה לשחק איתי בחיבורי שירים וצילומים. ניתן לראות עוד מיצירותיה וליצור איתה קשר באתר שלה, בדף האינסטגראם שלה, או בדף הפייסבוק שלה.


צילום: יונית צדוק