• Shuli

מישהו כאן עם איתי קנר

עודכן ב: 8 מאי 2019


צילום: יונית צדוק

מה הן התכונות שמביאות אדם להגשים את חלומותיו?

רובנו מחפשים איזה "מתכון קסם" כזה, דרך אחת ברורה, נוסחה אחת מנצחת שתגלה לנו איך להגשים את עצמנו. נדמה לי גם שרובנו מוצאים כזו רק אחרי שכבר הגשמנו את חלומותינו ודרכנו בעצמנו את הדרך….

ויש אנשים שיודעים לאן הם הולכים, שמרגישים בתוך ליבם את החזון ויוצרים את המסלול יום יום.. כשפגשתי את איתי קנר לראשונה, אי שם במהלך לימודי הנחיית קבוצות. כבר אז היה ברור שהוא יודע לאן הוא מנווט את ספינת חייו, גם אם לא שיתף בכל הרהורי ליבו.

לפני כמה חודשים נצטלבו דרכינו שוב, בזכות הפייסבוק, וגיליתי איזו דרך מופלאה עבר מאז. כשקראתי פוסט אישי בו סיפר על כך שבימים אלה הוא ממש את חלומו מלפני 10 שנים, הבנתי שיש כאן איזו נקודה של סגירת מעגל וביקשתי לראיין אותו.

נתחיל מהיום ונחזור אחורנית בזמן. את הבלוג ילוו הפעם צילומיה של יונית צדוק.


צילום: יונית צדוק

היום איתי מנכ"ל המכון למנטורינג, אותו הקים בעצמו. צוות המכון (המונה למעלה מ 120 מנטורים) מוביל תכניות מנטורינג בארגונים עסקיים, במוסדות חינוך, בצבא, בארץ וגם בחו"ל.

במכון גם חוקרים ומפתחים את עולם המנטורינג בעצמם והקימו את האקדמיה למנטורינג ובה ישנם קורסים להכשרת מנטורים.

לשאלתי, מה ההבדל העיקרי בין מאמן או יועץ למנטור, עונה איתי : "מנטור צבר ידע וניסיון בתחום מסוים, הוא בעל עסק אחד לפחות, אותו הקים וניהל ולמעשה הלך את הדרך אותה הוא מנחה, בעצמו. הוא משתמש באמצעים מעולם האימון, אך הם רק חלק מהכלים שבידיו".


איתי הוא גם מייסד עמותת מנטור לחיים - העמותה, אשר נוסדה לפני עשור, מסייעת לחיילים בודדים משוחררים בהשתלבות בחברה הישראלית, באמצעות מנטורים מתנדבים, המלווים אותם ל- 5 שנים או יותר.

ואיך קרה שאיתי פתח עמותה כזו? יש לכך שני הסברים, זה הגלוי וזה הסמוי.

ברובד הגלוי, הוא מספר: " יום אחד נסעתי באוטו ושמעתי ג'ינגל ברדיו שמדבר על חלוקת מלגות לחיילים בודדים ותהיתי מי עוזר להם ביום יום? מילגה זה החלק הקל בחיים שאחרי הצבא. התחלתי לבדוק במשרד הביטחון וכולם אמרו שלא יודעים מה קורה איתם. אז, כבר הייתי כמה שנים בתחום המנטורינג וביקשתי שאם ישמעו על חיילים שזקוקים לעזרה יפנו אותם אלי. הידיעה התפשטה כמו אש בשדה קוצים".

בנוגע לרובד הסמוי, מספר איתי כי אחרי שנים התחיל להבין בדיעבד כי כנראה שהקים את העמותה מתוך הכאב הפנימי שלו, כאיש צעיר שאיבד את אביו למחלת הסרטן בגיל 22. "מצאתי את עצמי מסתכל בשוקת שבורה ולא יודע מה לעשות, וזאת למרות שיש לי משפחה נהדרת ואמא מדהימה. וחשבתי לעצמי, מה קורה לחייל שאין לו משפחה כלל? כיצד הוא מתמודד?".

איתי אדם יסודי ביותר והוא לקח על עצמו ברצינות רבה את התמיכה בחיילים בודדים. היה לו ברור שיש למיין את המנטורים המתנדבים, משום שלא כל אחד יכול להיות מנטור לחייל בודד משוחרר, מדובר בדיני נפשות ממש. במהלך השנים הוא צבר ניסיון רב בנישה הספציפית הזו ובהבנה מול אילו אתגרים ניצבים החיילים הבודדים המשוחררים.



צילום: יונית צדוק


בית הספר של החיים


איתי מעיד על עצמו שבתור ילד לא ממש למד בבית הספר. היה הולך לשם, לא משקיע בלימודים ומחצית מהזמן בתיכון כלל לא היה בשיעורים. מה עשה בזמן הזה? הוא היה שחקן טניס מקצועי והיה מתאמן כל יום. מכיוון שלמד בכיתת ספורט, הסביבה קיבלה בהבנה יחסית את ההיעדרויות הרבות. בדיעבד, הוא יודע לומר שאימוני הטניס בנו אצלו תכונות אישיות שיוצרות כושר מנטלי גבוה ויכולת התמודדות עם מה שמזמנת המציאות. אילו דברים למשל?


א. דריכות - היכולת להיות ממוקד במשימה ב 100%. אם הוא עולה למגרש או נכנס לחדר ישיבות, זה אותו דבר מבחינתו. איבוד פוקוס יכול להיות גם הפסד במשחק.

מקצוע הטניס הוא ספורט פרטני. משמעות הדבר היא שכל האחריות היא על השחקן, לרוב במשך שעות רבות. "המאמן לא מדבר איתך, אתה מרוויח נקודות ומפסיד נקודות כל הזמן, ואתה צריך להיות זה שמסוגל להרים את עצמך, לדעת לעצור סחרור של הפסדים ולהפוך את זה לניצחון".

ב. יכולת קבלת החלטות בזמן אמת - היכולת לקרוא את המגרש, תרתי משמע, תוך כדי תנועה, לזהות את המצב הפסיכולוגי של כל אחד מהנוכחים. לדבריו, בטניס 50% מהגעה לניצחון זה תהליך פסיכולוגי.

ד. אורך רוח והבנה שלכל אדם יש יכולת להשפיע על החלק שלו. "אני תמיד אעשה את הכי טוב שאני יכול בחצי שלי, וברגע שמסרתי, אני חייב לחכות שהכדור יחזור אליי".

ה. היכולת להישאר אסוף - "גם כשקשה לך ואתה מפורק מבפנים, אתה לא יכול להראות את זה כלפי חוץ, כי אז היריב יקח את זה וינצח אותך".



צילום: יונית צדוק


ליווי כל הדרך לפסגה

תוך כדי השיחה אני מזהה מאפיינים הדומים מאד לאלה של מטפסי הרים, הפועלים בתנאים קשים, לאורך זמן ומתקדמים צעד צעד. איתי צוחק ואומר "בוודאי, אני הרי מטפס הרים", ומספר על המסע המרתק שעבר ב- 2014, כאשר יצא עם משלחת חיילים בודדים משוחררים אל פסגת האלברוס, הפסגה הכי גבוהה באירופה.

"אני מאמין גדול בשילוב של עבודה בכמה רמות - פיזי, רוחני, מנטאלי ורגשי. ידעתי שאם החיילים יתמודדו עם ההר הכי גבוה באירופה זה יפתח אצלם תחושת מסוגלות להתמודד עם הפחדים הכי גדולים בחיים שלהם. ההר הוא סימבול של תהליך".

הם התכוננו למסע במשך שנה ושהו שם במשך שבועיים (כולל התאקלמות לגובה). " בטיפוס הרים, בכל צעד אפשר לפרוש. אתה מטפס כמה ימים ברצף, אתה כל הזמן בעלייה וזה סיזיפי. ישנו שיח פנימי בלתי פוסק. בסוף המסע היה ברור שכולם התמודדו עם פחד דינוזאורי שהיה להם קודם. כולם עשו דרך".

איתי מוציא גם סשנים אחד על אחד בטבע, הנקראים "איתי בטבע", למשך יום או יומיים. הוא לא לוקח כל אחד, רק מקרים מסוימים, שנראים לו מתאימים במיוחד ומסביר שאם יש משהו אקוטי, החלטה גורלית שצריך לקבל, הכלי הזה יכול להתאים.



צילום: יונית צדוק

אני מנסה לברר האם יש מקומות בהם איתי מאפשר לעצמו גם לבטא את הקשיים שלו, ואיתי מספר שיש לו מנטורים משלו שעימם הוא חולק את העובר עליו, וגם כמובן כמה חברים קרובים. "אני לא אומר שלא היה לי קשה", הוא מסביר, "אלא שלא נשברתי. זה לא משנה כמה פעמים נפלת או מה גדול הנפילה, משנה תוך כמה זמן אתה עומד על הרגליים, וההתפתחות של אדם זה היכולת שלו לקצר את זמן ההתאוששות. זה משהו שקיבלתי מאבא שלי, שאמר לי 'לא משנה כמה נקודות הפסדת, משנה כמה נקודות תרוויח מעכשיו'. חשוב בעיניי להיות ממוקד בנקודות הטובות."


כאשר אני מבקשת עוד המלצות עבור אחרים הוא מציין עוד שלושה דברים:

א. "נחישות והתמדה, אלה הרגליים הכי חזקות שלי, אני כמו טיפת מים שמטפטפת עד שעושה חור. רואה מטרה ולא מוותר"..

ב." להקשיב לעצמך, להיות נאמן לעצמך, לחלום שלך. היו הרבה אנשים בדרך שלא האמינו בי".

ג. "לבנות מערכות יחסים עם אנשים שאתם אוהבים והם אוהבים אתכם, הם יעזרו לכם להגיע לאן שתרצו".