עשיתי הכי טוב שאפשר

צילום: שולי מיטלברג-השלי. ברכות של יומיום

למה?

אז למה בעצם התחלתי לכתוב בלוג?

קודם כל, כי בא לי.

איזה כיף זה לעשות משהו פשוט כי מתחשק, לא?

אילו רק היינו עושים בחיינו יותר דברים שאנחנו אוהבים גם העולם היה נראה טוב יותר...

ומה עוד?

אז ככה, הכל התחיל כאשר לפני כמה שנים חיפשנו שיר לאירוע יום הולדת של אבי, כזה שאפשר להלביש עליו מילים ולשיר אותו באירוע, או להכין ממנו קליפ משעשע. חיפשתי ונברתי בשירים בעברית וגיליתי מאגר אדיר של שירי אהבה נכזבת, מלחמות וכאב רב.

ייתכן שבחברה רוויית מלחמות כשלנו סביר יבוא לידי ביטוי בשירים עצב רב, אך תהיתי האם זה חייב להמשיך ולהיות כך?

בנערותי כתבתי בעצמי שירה, תמיד מתוך כאב וצער, שירים שזועקים סבל. אם אני זוכרת נכון, כתבתי בזמנו אולי שיר אחד עם גישה חיובית... חשבתי לעצמי, מה קורה לחברה ששיריה מבוססים על כאב? ומאין שואבים אנשים השראה חיובית? נקודת מבט מעצימה על החיים ועל עצמם?

עם הזמן חשתי שמדובר בתחום שראוי להאיר ולחזק.

צילום: שולי מיטלברג-השלי

נקודת מפנה

לפני כשנתיים נחשפתי לשירתה של חלי ראובן, שחוללה בליבי ובתפיסת עולמי שינוי של ממש. חלי הנה מאמנת בגישת הפסיכולוגיה החיובית ותפיסת עולמה ניכרת היטב בשיריה (אם אתם לא מכירים שווה ביותר להכנס לאתר שלה כאן או לדף הפייסבוק שלה, עוד נחזור אל שיריה כאן בעתיד).

חלי, בכתיבתה ובסיפורה האישי נתנה לי דחיפה משמעותית להתחיל לפרסם את שיריי, שבאותה העת התחלתי שוב לכתוב, אחרי שנים של דממה. ראיתי מול עיניי פתאום בדיוק את מה שהיה חסר לי- שירה שמאפשרת לקורא/ת לראות את האור, גם בתוך הקושי של חייו/ה.

לאחרונה רציתי להבין מה מעורר באנשים אחרים השראה והעצמה ופרסמתי פוסט בפייסבוק ובו ביקשתי שאנשים יציינו שירים שעושים טוב על הלב ומחזקים ברגעי קושי.

בעקבות פתיחת השאלה לעולם התחדדה בי ההבנה שאנשים מתחברים לשירים מהמון סיבות שונות- בגלל זיכרונות הקשורים בשיר, בגלל משפט אחד ספציפי שנגע בהם, בגלל תפיסת העולם המובעת בשיר או דמות כל שהיא המתוארת בו ועוד, ומה שנוגע בי לא בהכרח נוגע באחר.

במקרה של שירים מולחנים בוודאי שחוויית הקליטה מושפעת רבות מן הלחן- לעתים אנחנו מתחברים לשיר קודם כל בגלל הלחן שלו ורק אחר כך בגלל המילים. בבלוג זה בחרתי להתמקד קודם כל במילות השירים.

נושא שעלה בדיון הוא השאלה ״מהי שירה?״. נושא נרחב מאד, שאולי נתמקד בו באחד הפוסטים בעתיד. מבחינתי האישית אין צורך בחוקים נוקשים, והרחבת גבולות השירה בעיניי זה דבר ראוי, המרחיב את השיח ועל כן אני מקווה שיופיעו כאן שירים מסוגים שונים ורבים.

צילום: שולי מיטלברג-השלי. פניני טבע

שיר, אדם, צורה וצבע

בחרתי לפתוח את הבלוג הזה ולהתחיל לאסוף סביבי שירים שבעיניי הם מעצימים, שירים שאיש/ה יכולים לשיר או לדבר אל עצמם כדי להתחזק, שירים שמאירים את חיינו באור יקרות של טוב.

ואיך אגיע אל השירים האלה? בעזרתכם.

בכל פוסט נכיר שיר אחד דרך עולמם של איש או אישה מעוררי השראה, כאלו שבחרו בדרך ייחודית, עשו שינוי בחייהם או שבוחרים להפיץ טוב סביבם דרך עשייתם.

אשמח מאד להכיר שירים חדשים, יוצרים חדשים וסיפורים מעוררי השראה.

מכיוון שאני באה גם מן התחום החזותי ( תיאטרון ואוריינות חזותית), חשוב לי ליצור חיבורים חדשים בין מילים לצורות וצבעים. המדיום שתמיד התחברתי אליו ביותר הוא הצילום, והיום עם המצלמה בסמארטפון זהו אמצעי שהפך לנגיש ופעילות כמעט יומיומית בחיי.

בכל פוסט יופיעו צילומים שלי או של צלמים אורחים, אשר ישוחחו, בדרכם, עם השיר הנבחר.

אני מזמינה אתכם להצטרף אליי במסע לחיפוש שירה וצילום מעוררי השראה ולהרבות טוב סביבנו.

לעשות כמיטב יכולתי

אתחיל מחיי שלי, כדברי רחל המשוררת - "רק על עצמי לספר ידעתי", עם שירה של אסתר שמיר, ״עשיתי הכי טוב שאפשר". אלה מילות השיר:

בסוף היום אני רוצה לדעת

עשיתי הכי טוב שיכולתי

בסוף היום אני רוצה לגעת

בעמקי קיומי, למה באתי

להגיד לעצמי, לא נכנעתי

גם בלא ידוע והלא מוכר

הרמתי את הראש והמשכתי

עשיתי הכי טוב שאפשר

אני טיפה של מים בים עולמי

אני טיפה של ים צמאה

רוצה לפרוץ מתוך עצמי

אל מעבר לבועה

בסוף היום אני רוצה לדעת

שחיפשתי את העיקר -

עשיתי הכי טוב שיכולתי

הכי טוב שאפשר.

תספרי את הברכות שבך

הן כמו פנינים על הצוואר

תספרי את הברכות שבך

יהיה לך כוח למחר

תאמרי

עשיתי הכי טוב

עשיתי הכי טוב

עשיתי הכי טוב שאפשר

בסוף היום אבחן את ליבי

צלול וברור קולו:

תשמחי אם ניצחת, אם הצלחת, אם הועלת

ואל תצטערי אם לא -

לא הכול נתון בידייך

רב הכוח הנסתר

הרימי את כנפייך

מעל עולמך הצר

תספרי את הברכות שבך...

את השיר הזה פגשתי לראשונה אצל אסתר עצמה. למדתי אצלה קורס ריפוי בקול בשיטה שהיא פיתחה, שיטת ״קול הרוח״, ובמהלך אחד המפגשים הראשונים היא שרה לנו את השיר הזה.

ככה, באופן בלתי אמצעי, במעגל עם גיטרה אקוסטית. ישבתי מולה והתחלתי לדמוע. לא ידעתי בדיוק מה קורה, אבל הרגשתי כאילו שכבת שריון נמסה ממני ואני נפתחת אל ההבנה שאני אנושית.

נשמע מוזר אולי, לא? המילים היו כל כך חזקות עבורי כי למעשה אפשרו לי להניח לרגע את המאבקים, להתבונן על עצמי מבחוץ ולומר לעצמי: עשית הכי טוב שיכולת, הכי טוב שיכולת ברגע זה, בנסיבות חייך הנוכחיות.

לעתים הפער בין מה שאני מצפה מעצמי למה שאני מצליחה להגשים בפועל הוא קשה להכלה ורגשות האשם מתחילים לצוץ ולהכביד, והעובדה שמישהו פשוט אמר לי ׳את בסדר כמו שאת ברגע זה׳ התגלתה כמשפט מפתח שחזר והדהד בחיי בחודשים ההם ועדיין ממשיך ועולה, גם בשיריי שלי.

עוד משפט שנגע בי בעומק הנשמה הוא המשפט ״תספרי את הברכות שבך, הן כמו פנינים על הצוואר״. כאדם ביקורתי באופן טבעי, ובמיוחד כלפי עצמי, התזכורת שלכולנו יש חוזקות ועלינו לענוד אותן בגאווה, במקום להתמקד בשלילי, הייתה חשובה עבורי מאד, סוג של תזכורת כי יש בחיינו עבודה בלתי נגמרת - לשמוח במה שיש, אפילו לטפוח לעצמי על השכם מידי פעם - לא כי זה אנוכי, כי זה הכרחי.

צילום: שולי מיטלברג-השלי. תספרי את הברכות שבך, הן כמו פנינים על הצוואר

על היוצרת:

1. אסתר שמיר התחילה את דרכה המוזיקלית בלהקת הנח״ל. 2. התחילה את הקריירה כזמרת רוק והייתה היוצרת אישה הראשונה שביצעה חומרים מקוריים משלה. שירה המפורסם מתקופה זו הוא ״במקום הכי נמוך בתל אביב״. 3. אסתר כתבה שירים רבים וחלקם בוצעו על ידי זמרות אחרות והפכו ללהיטים, ביניהם ״עשה שיהיה לי קל״ (יהודית רביץ) ו- ״חזקה מהרוח״ ( גלי עטרי). 4. היא פיתחה שיטת ריפוי בקול בשם ״קול הרוח״ ועד היום היא מטפלת באמצעותה. 5. לאחרונה השיקה את אלבומה השביעי, ״הלילה בו ניצחה האהבה״ באמצעות קמפיין מימון המונים.

בא לכם לשחק?

רוצים לספר על שיר שפגש אתכם בנקודה משמעותית בחייכם וחיזק אתכם?

יש לכם צילומים ובא לכם לשחק קצת בחומרי הגלם של צילומים ומילים?

מוזמנים לכתוב לי כאן בבלוג וגם להירשם ולקבל כל פוסט חדש ישירות לאימייל.