מיכל בר און מתגלה בפניי

מילים מציצות

אל מיכל בר און הגעתי במקרה.

היא התגלתה אליי מבין עשרות הפוסטים שמישהו מחבריי בפייסבוק סימן כאהוב.

השילובים בין עולמות הגוף והרוח בכתביה הקסימו אותי, מילותיה נגעו ללבי והפרסומים על מופעי הסלון שלה סיקרנו אותי. ההליכה שלה אחר הקריאה שעלתה בה לבטא את עצמה בקול ובמילה הדהדה לי את עצמי והבחירה שלה להופיע מול מספר מצומצם של אנשים, בסביבה אינטימית נראתה לי מלאת אומץ ובו בזמן גם מקורקעת ומאפשרת יצירת מציאות באופן מיידי ועוצמתי.

אנשים מעוררי השראה לא תמיד יודעים שהם כאלה - הם נוגעים בקסמם, בהווייתם, באנשים אחרים, לעתים אף בשיר אחד, במשפט אחד, במבט אחד. כך קרה במקרה שלי - אין לי מושג מה בדיוק משך אותי אליה. למעשה, ידעתי עליה די מעט, עד שהחלטתי לבקש ממנה להתראיין לבלוג והתחלתי להעמיק בקריאת סיפור חייה.

וכמו מילותיה - כך היא בנוכחותה בחיים. מלאת רכות, הקשבה עמוקה והתבוננות רעננה, מונחית על ידי רצון כנה לתת את מתנתה לעולם.

ניסיתי לזקק את עיקרי הדברים מתוך השיחה שלנו, שהרגישה לי כמו רצף בלתי נגמר של חיבורים בין עולמות שונים.

אז איך בעצם הנוצר אצלה החיבור בין התנועה, למילה, לקול?

שבילי חייה

בשנת 1994, אחרי 7 שנים של אימון באמנויות לחימה , רגע לפני מבחני חגורה שחורה, רגע לפני אליפות הארץ, הגיעה מיכל אל הקיטאידו. היא פגשה במורה שלה, מאז ועד היום, קן ווייט. היא מתארת זאת כך: "הוא רק עשה איזו תנועה ואמר איזה שתי מילים - ואמרתי תודה לאל, אני לא צריכה להמציא כלום, מצאתי את הפתח שלי".

מיכל מספרת שעזבה לימודים אקדמיים ואת אמנויות הלחימה הקודמות שבהן עסקה והתמסרה לאימון הקיטאידו בצורה אינטנסיבית - נסעה לאירופה 3 פעמים בשנה כדי לפגוש אותו, אחר כך החלה ללמד וזה היה התרגול העיקרי שלה.

ב 2009, אחרי שהיא ומשפחתה יצאו מחיל האויר, משהו בה נסדק והספר, שלימים יקרא "גוף מדבר רוח", החל להיכתב מתוכה. לדבריה היא כתבה אותו במהירות שיא, כאילו ידעה אותו כבר מראש. הספר עוסק בהתבוננות בתנועה של בן אדם ומה התנועה מדברת אל הצופה. מנקודת ראותה של מיכל, מתוך תנועה של בן אדם אפשר להבין את תנועת הרוח, שהרי העולם התקיים הרבה לפני המילים.

היא הייתה בטוחה שהספר יצא מיד, אבל אז ב-2009 יצאה לצרפת להתאמן בסדנא אינטנסיבית ובאימון אחד לפני האחרון פתאום חוותה חוויה ייחודית - מעין רגע של התבוננות אחרת על המתרחש במרחב, ללא קול, רק תנועה של אנשים, ולאחריו הכל חזר לקדמותו.

כשחזרה לארץ ישבה לפני שיעור לכתוב בבית קפה, כפי שהייתה נוהגת תמיד והפעם כתבה: "מעניין מה נשמע שם", מבלי שידעה כמובן למה הכוונה. ואז אמא של התקשרה וסיפרה שיש סדנת קול ברעננה Voice Movment Therapy - ושכדאי לה ללכת.

מבלי לדעת ממש במה מדובר, הגיעה מיכל אל הסדנא, שהייתה נעימה ופשוטה ובסופה היא ביצעה, לבקשת המנחה, שיר. בתום הביצוע אמרה המנחה "את חייבת לשיר" ומיכל ענתה שהיא מנגנת לפעמים בגיטרה בבית ושרה ( לילדים וכד'). אך המורה התעקשה שהיא חייבת לשיר בפני אנשים.

היא קראה על השיטה ונרשמה לסדרת מפגשים של Voice movement Therapy בזכרון יעקב. בשיעור השני כבר הבינה שיש כאן משהו שלא יכול להישאר בחדרים קטנים, כדבריה, ולכבוד יום ההולדת שהתקרב היא החליטה שתעלה על הבמה.

היה לה ברור שמדובר כאן בקול של נעשה ונשמע - את עושה ואז את מבינה מה את עושה וככל שאת שואלת פחות שאלות זה יותר מדויק. כל פעם את עושה משהו שחדש לך.

חשיפה

שלושה חודשים עבדה על מופע עד שהבינה שכדאי שיהיה לה גם ליווי מוזיקלי. היות ולא הכירה גיטריסטים, היא פנתה אל בחור עם גיטרה שפגשה במקרה ליד מעלית ושאלה אותו האם הוא מנגן על גיטרה... הוא ענה שלא אבל שיש לו חבר שכן - רמי יוסיפוב חבר להקת טיפס , שגר בבנימינה ונתן לה מספר טלפון. מיכל פנתה אלו והם התחילו לעבוד יחד.

המופע הראשון נקרא "קול נשמה נשמע" , מופע קאברים שהורכב משירים שמיכל אוהבת לשיר והופץ לחברים בלבד. במקום מתנת יום הולדת היא ביקשה שישתתפו בעלות של המקום. היה לה ברור שמה שקורה כאן זה חציה של שער ושהחברים באו לחצות איתה את השער .

המופע הבא, עם אותו השם, כבר היה מופע עם תשעה שירים מקוריים של מיכל - מילים ולחן.

ואיך נולד הרעיון של מופע בסלון? היו למיכל שש חברות אחרי לידה, שלא יכלו להגיע להופעה, אז מיכל הציעה להן להיפגש יחד בבוקר, עם התינוקות, בסלון ביתה, ללא הגברה. ככה פשוט - עם לידת התינוקות נולד גם המופע האינטימי הזה.

בהמשך החלה להקליט דיסק, יצרה ערב השקה ולאחריו המשיכה להופעות בכל מיני מקומות בתל אביב וגם הופעות בית.

הדיסק הושק ב 2011 והספר יצא לאור ב 2012.

קרן אור תמימה

טוב, נשמע שמכאן הדרך לקיסריה ברורה, לא?

אבל אצל מיכל זו לא הייתה הדרך וגם לא המטרה.

אנשים ניסו לדחוף אותה להתפתח ולגדול בהופעות, כי כך מקובל וצריך, אך בדיעבד היא הבינה, שכאשר הפסיקה להיות קשובה לעצמה, היא חלתה. המחלה הובילה אותה לעשרה ימים של טיפולים רפואיים בעין כרם בירושלים.

מה שמיוחד בעיניי במיכל, זה שכאשר מפציעה קרן אור, היא נותנת לה לשטוף אותה, לנקות, לחדש. וכך קרה, שעם הקושי של המחלה, נולד דבר חדש.

יום אחד, במפגש האחרון בסדרת טיפולים, היא נסעה לבית החולים וכתבה בפייסבוק "לוקחת איתי גיטרה, אולי מישהו יצטרך שיר", ובבית החולים החליטה פשוט לשיר. להפתעתה, הסתכלה עליה עובדת הניקיון ואמרה "או, סוף סוף מישהו שר כאן".

במשך תקופה ארוכה היא הייתה פוגשת אנשים ברחוב, בבתי קפה, בחנויות, בבתים ושואלת אותם "איזה שיר שאתה לא מכיר היית רוצה לשמוע?" הם סיפרו לה סיפור והיא ענתה בשיריה.

את אוסף החוויות תיעדה בדף הפייסבוק שלה בשנים 2013-2014.

כשהתחילה תקופה שבה היא שמה לב שהיא יוצאת לחלק שירים רק כדי לכתוב על כך בפייסבוק, היא הבינה שהגיעה העת לשינוי.

פתאום, תוך כדי כתיבה, הבנתי שזה בעצם הדבר הכי מעורר השראה בעיניי במיכל - מידת ההקשבה שלה אל עצמה והאומץ ללכת עם ליבה, לשטוף את עצמה בקרני אור המתגלות לפתע פתאום, גם אם מדובר בשינוי שנראה בתחילה מוזר או קשה, ולהמציא את עצמה כל פעם מחדש.

שירה והשראה

כמו בכל ראיון כאן בבלוג, ביקשתי ממיכל לבחור שיר שבעיניה הוא מעורר השראה.

מיכל בחרה בשיר "התגלות" מאת אגי משעול, אותו פגשה לראשונה כשאגי התארחה אצל רונה שפריר ב"חיבור יוצר" והקריאה אותו.

מיכל מספרת שהשיר היה כמו קסם. הוא סדק את האוויר עבורה, ודרך הסדק נשבה רוח קרירה ורעננה מעולם אחר. הקסם הזה של הסדק באוויר נשאר בה מאז.

התגלות

מילים: אגי משעול

מוקדם בבוקר

על חבל הכביסה שלי

ראיתי מלאך ורוד

תפוס בקליפס

וחתלתול שחור מתחתיו

מנסה לתפוס

בשרוולו.

קראתי בשיר שוב ושוב וניסיתי לחוש את החוויה של מיכל ברגע ההאזנה הראשוני הזה.

אני מודה שהופתעתי ולא הבנתי בדיוק מה הוא הקסם ששבה את ליבה של מיכל. חשתי כאילו מיכל, בבחירתה את השיר הזה, טורפת עבורי את קלפי התפיסה שלי בנוגע למהו שיר מעורר השראה. בנוסף, עלה בי חשש, משום שאני נוהגת לאסוף את הצילומים לבלוג בסוג של דיאלוג עם השיר, ואם לא הבנתי את השיר, איך אבחר עבורו צילומים?

נתתי לדברים לשקוע בי ולבסוף הבנתי שאין צורך שאכנס לגמרי לנעליה של מיכל, מספיק שמשהו קטן בשיר יגע בי. שמחתי גם על טריפת הקלפים, שהרי במקומות כאלה צומחות תובנות חדשות, כאלה שעוד תהדהדנה בעתיד.

בחרתי להתמקד בשם השיר, "התגלות", ובמילים הראשונות, "מוקדם בבוקר", וכך נותרתי עם חוויה של קרני שמש מאירות ואווירת מסתורין, עת משהו חדש מפציע מבעד למשהו קיים.

אין ספק שכל אחד מקבל השראה ממשהו אחר, ולא תמיד אנחנו מבינים או מודעים לתהליכים. מיכל ידעה לזהות את הרגע הזה כרגע מעורר השראה עבורה.

בדף הפייסבוק של מיכל מופיע ציטוט מאת מיה אנג'לו, משוררת אפרו-אמריקאית מפורסמת:

"Your legacy is every life you've touched"

בי מיכל נגעה ובטוחה שאם תקראו בספרה, בכתביה או תשמעו את קולה, היא תיגע גם בכם.

על המשוררת

אגי משעול נולדה ברומניה להורים ניצולי שואה ועלתה ארצה בגיל 4 לגדרה. כתבה עוד בהיותה תלמידת תיכון והמשיכה ללימודי ספרות באוניברסיטת בן גוריון ואח"כ האוניברסיטה העברית בירושלים.

במהלך שנות ה-70 הוציאה 3 ספרי שירה שלא זכו כמעט לתגובה ביקורתית והכרה, עד שב- 1986 פרסם חוקר הספרות, המתרגם והעורך דוד ויינפלד את קובץ שיריה "יומן מטע" בהוצאת כתר.

זכתה בפרס ראש הממשלה, בפרס הראשון על שם יהודה עמיחי ובפרס עיריית חולון.

בשנת 2002 שיתפה פעולה עם האמנית הפלסטית איריס קובליו בנושא "החלום" ובשנת 2004 הועלה המופע "ינשופות" - תיאטרון תנועה מוזיקלי המבוסס על שיריה, בבימוי נועה לב.

כיום משעול מרצה במכללת עלמא בתל אביב ומלמדת במסלול הכתיבה של אוניברסיטת תל אביב. מנהלת בית הספר לשירה של "הליקון" ומנחה סדנאות כתיבה שונות.

אחדים משיריה הולחנו על ידי קורין אלאל.

הרחבת מעגלי החוויה

האתר של מיכל: העט הלבנה

פלייליסט משיריה של מיכל ביוטיוב